|
|
עמוד:14
עצם הפעלת מערכת המיון לבחירת המועמדים ללימודי הוראה, נדונות דילמות נוספות כגון : האוטונומיה האקדמית של המכללות האקדמיות לחינוך לעומת ריכוזיות משרד החינוך, ואחידות מאפייני המורה לעומת הצורך בפרופיל דיפרנציאלי לסוגי גננות ומורים שונים או למורים במגזרים שונים . לסוגיות אלו ואחרות מוצעות תשובות אפשריות שונות, ללא הכרעה סופית . פרק 3 - "אקדמיזציה כמכשול ? - מבט תוכני על הכשרת המורים בישראל" ( שלמה בק ) דן בשאלה אם האקדמיזציה של התוכניות להכשרת מורים תרמה להכשרה המקצועית למקצוע . הפרק מתייחס לתוכני ההכשרה כפי שבאו לידי ביטוי בחמישה דגמים שונים של הכשרה להוראה בבית הספר היסודי שהונהגו במערכת מימי קום המדינה ועד ימינו . הניתוח מראה שהאידיאל של מורה מחנך הומר בהדרגה לזה של מורה הדיסציפלינה . מהלך זה, שבאופיו מחקה את אופי הלימוד באוניברסיטאות, הוא בעייתי, משום שהוא אינו מתאים לצרכיו של הילד בבית הספר היסודי . במיוחד נראה שתפיסת המורה של ההכשרה האקדמית מוטעית, והיא הולכת ומאבדת את הקשר שלה עם ההוויה הבית‑‑ספרית . בעיקר, היא עלולה להכשיר טכנאים להוראה, שה"חומר" עומד בראש מעייניהם והם חסרי השראה רוחנית או עמדה ערכית . ספק אם היא מתאימה לצורכי הלומדים במאה הנוכחית, שצריכים מורה שיכול ללוות אותם במסע התפתחותם הקוגניטיבי, הרגשי והגופני, והם משוועים למורה שיאפשר להם ללמוד . פרק 4 - "מדיניות הכשרת מורים בראי התוכניות האלטרנטיביות" ( רוני רמות וציפי ליבמן ) מציג נקודת מבט ביקורתית על מדיניות הכשרת המורים בישראל לאור הפריחה של הכשרות המורים האלטרנטיביות בשנים האחרונות . תחילה נבחנות המגמות המרכזיות שהובילו לצמיחתן של ההכשרות האלטרנטיביות, ובהמשך נסקרת הספרות הרלוונטית דרך הטיפולוגיות השונות של הכשרות המורים כמו : אוניברסיטאות רוני לידור וציפי ליבמן 14
|
|