|
|
עמוד:13
13 בשם האל, המפלגה והלאום בגוף הספר עצמו שחאדה חוקרת מחדש את המקורות ואת משעולי ההתפתחות של הפק"פ ( "המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה", שקיבצה אל תוכה את הקומוניסטים הערבים הפלסטינים ) , של ה"ליגה לשחרור לאומי", ולאחר קום מדינת ישראל והנכבה את הקמתה ופעילותה של מפלגת מק"י ומאוחר יותר של מפלגת רק"ח והגופים שהוקמו ופעלו לאחריה ובהשראתה . מעבר למחקר מדויק וחדשני על תפיסות העולם, העמדות הפרגמטיות, דיוקנאות הפעילים עצמם, וזאת בצומתי הדרכים הראשיים, לעיתים הסוערים והגועשים, של התפתחות התנועה, שחאדה מדגישה את המניע הדתי העדתי של נוצרים מבני העדה היוונית-אורתודוכסית להצטרף לתנועה הקומוניסטית הפלסטינית הארץ-ישראלית כבר מראשיתה . כפי ששחאדה מיטיבה לנסח : "הזהות הדתית הייתה הסיבה הראשונה והעיקרית שהניעה אותם להצטרף למפלגה הקומוניסטית" . המיעוט הזה, כפי שהיא מסבירה בפרטנות רבה, מתוך "ריאליזם עדתי", ראה בקומוניזם ובתנועה הקומוניסטית פתרון למצוקתו האימננטית כמיעוט מול רוב מוסלמי גדול והבטחה למצוא לו מקום נוח תחת שמש המודרניות והלאומיות, ובמובן הרחב יותר נוסחה גואלת הומנית, מקומית כשם שגלובלית ואוניברסלית, לקיום שוויוני, הוגן והגון, במאה ה- 20 . כאן, בפעם הראשונה, כבר במעשה הבראשית, אנו מוצאים, בצורה מפורטת, כיצד הדת והקהילייה הדתית משמשות מנוף לפעילות קומוניסטית פלסטינית . ברור שהשימוש ברטוריקה דתית הלקוחה מהארסנל הלשוני והתרבותי היווני-אורתודוכסי נעשה על ידי קומוניסטים פלסטינים הממסדים ומתחזקים את השיח הדתי בשיח הקומוניסטי . בד בבד, הנוצרים הללו יכלו להתפשר עם קומוניסטים יהודים לא ציונים ( או אנטי-ציונים ) ולעצב חזון ערבי פלסטיני-יהודי עברי לחיים משותפים בארץ המשותפת . הקומוניזם הוחזק כדרך חיים על-דתית ועל-לאומית המאפשרת, יחד עם זאת, הן הזדהות דתית ולאומית והן אפשרות להתעלות מעליהם לאיחוד אנושי גלובלי
|
|