|
|
עמוד:12
12 מייסון ארשיד שחאדה על תולדות הקומוניסטים הערבים הפלסטינים בעיבורה של המאה ה- 20 . שחאדה עוסקת בתולדות ארוכות הטווח של התנועה הזו, ובתוך כך מתעכבת על אירועים היסטוריים מרכזיים שעימם התמודדה התנועה במהלך המאה . גם אם אחד ממוקדי החיבור הוא השימוש במינוח דתי בשיח פוליטי לאומי, על רקע יחסי הגומלין המורכבים בין דת ללאומיות, הספר חוקר בצורה יסודית וממצה עוד שורה ארוכה של נושאים וממדים של התופעה ההיסטורית הזו . מעל לכול, הקוראים בספר זוכים להיות שותפים להתנסות ההיסטורית, האידאולוגית, החברתית והפוליטית של הקומוניסטים הפלסטינים, ובכך מתאפשר להם להבין טוב יותר את העוצמה של השימוש, האינסטרומנטלי לרוב, בדת על ידי אידאולוגים ופעילים קומוניסטים האמורים, לפחות באופן תיאורטי, לאמץ השקפת עולם חילונית ופרקטיקות חילוניות, אפילו אתאיסטיות . אין זו הפרזה לקבוע כי החיבור המלומד ורב-התובנות הזה ישמש עוד שנים רבות אבן פינה לא רק להיכרות מחודשת עם התנועות והארגונים הקומוניסטיים בפלסטין / ארץ ישראל אלא גם להכרה רחבה ומקורית של קליטתו ( או דחייתו, או הטמעתו החלקית ) של הקומוניזם בחברות המוסלמיות הנוצריות ( וגם יהודיות ) במזרח התיכון הערבי . הספר הזה הוא מפת דרכים לא רק להבנת גורלה ההיסטורי של התנועה הקומוניסטית בפלסטין אלא אף להבנת גורלן של האידאולוגיות והתנועות במרחב המזרח התיכון הערבי בכללו ומעבר לו בתולדות הקומוניזם, במחשבה ובמעש, בעולם מהמאה ה- 20 ועד לימינו . באופן ספציפי יותר, ספרה של שחאדה מציע מחקר שיטתי, מפורט ועתיר מידע על הגלגולים האישיים והארגוניים של תנועת הקומוניזם בפלסטין / ארץ ישראל במהלך המאה ה- 20 - בפרט משנות ה- 20 של המאה הקודמת ועד הטראומה של "יום האדמה" ב- ,1976 וממנה עד לקץ המאה החולפת ופתח המאה הנוכחית .
|
|