|
|
עמוד:10
10 | משחקי שלום רק שאפתנית מאוד . הוא פשוט ניסה לעשות ״את הדבר הכי קשה שאפשר להעלות על הדעת . ״ ב- 1986 , ספיגלמן פרסם את הכרך הראשון של ״מאוס : סיפורו של ניצול : אבא מדמם היסטוריה״, ספר שהתמודד עם נושא שכמעט בלתי אפשרי לגעת בו אפילו בצורות אמנות מסורתיות יותר . ברומן הגרפי הזה תועדו החוויות של אביו של ספיגלמן, יהודי מפולין, ושל אמו, החל בשנים שהובילו למלחמת העולם השנייה ועד לשחרורם ממחנה ההשמדה באושוויץ . היהודים מצוירים בו כעכברים, הגרמנים כחתולים ופולנים ( שאינם יהודים ) כחזירים . לא היו לספיגלמן ציפיות . רוב המוציאים לאור שקיבלו ממנו את כתב היד דחו אותו על הסף בשלל תגובות ארוכות ומעמיקות, שלכולן אותה שורה תחתונה . לבסוף, הוצאת פנתיאון הסכימה להוציא את הספר לאור ; עובדי ההוצאה יעצו לספיגלמן למצוא לעצמו מחבוא רחוק מהציביליזציה ולהימנע מקריאת ביקורות . לא הייתה להם סיבה לדאגה : ״מאוס״ זכה לקבלת פנים אוהדת להדהים . בארצות הברית לבדה נמכרו עד היום שישה מיליון עותקים ממנו, והוא תורגם ל- 30 שפות . ספיגלמן גם זכה בפרס הפוליצר היוקרתי ובפרסים רבים אחרים . אקדמאים ברחבי העולם כתבו על ״מאוס״ מאמרים ועבודות תזה . בעקבות ״מאוס״, ספרי קומיקס עברו אט-אט מהמדפים שבאחורי החנות גם אל מדפי העיון או הפוליטיקה . אנשים החלו להתייחס אליהם כאל ״רומנים גראפיים״ . יצירות כמו ״פלסטין״ ( מאת ג‘ו סאקו ) ״פרספוליס״ ( מאת מרג‘אן סטראפי ) ״ממעמקי הגיהינום״ או ״ Vfor Vendetta ״ ( שניהם מאת אלן מור ) התקבלו בהערכה כמבשרות של עידן חדש באמנות הקומיקס . קריאת ספרי קומיקס ברכבת התחתית נעשתה עניין אופנתי . ספיגלמן אמר שהוא מעולם לא התכוון ש״מאוס״ יהיה ספר חינוכי . האפשרות שילדים יקראו את הספר או יִלמדו אותו נראתה לו בלתי מתקבלת על הדעת פשוט משום שהוא לא נועד להם,
|
|