|
|
עמוד:13
מבוא 13 האופטימיזם הטבעי של הנער מוביל אותו אל זרועותיו של תיאטרון הטבע, ואילו הפסימיזם האפל של יוסף ק' זורק אותו אל מותו התיאטרלי, האלים והסתמי, מבלי שקיבל מענה לשאלה מדוע הסתיימו חייו בהוצאה אכזרית להורג . למרבה הזוועה, גם האקט האחרון בחייו נראה כמו טעות ביורוקרטית איומה, בדיחה לא מוצלחת של האל המסתתר . יוסף ק', האיש שחווה את האבסורד כפי שאדם חווה מכת אגרוף בבטן, משך אליו יותר תשומת לב מן הצעיר הנאיבי שביקש לקנות לעצמו חיים חדשים בארץ רחוקה . ייתכן כי באקלים האינטלקטואלי הנואש ששרר לאחר מלחמת העולם השנייה, אדם נאיבי וטהור כמו קרל רוסמן נתפס כדמות אנכרוניסטית – משהו, השייכת ברוחה לעולם הישן ; דמות שֶמוטת – כנפיה אינה יכולה להתמודד עם גודל הזוועה שהתגלתה לאחר 1945 . נכון, גם ב הנעדר מושל החוק המרושע בכיפה, ופסקי הדין הניתנים על ידי שומרי סף סדיסטיים מסתיימים תמיד בעונש המקסימלי : גירוש ללא תנאי מן הבית ) הנעדר ( , או גזר דין מוות ) "גזר דין" ( . ועם זאת, שרשרת הגירושים הקפקאית אינה סוף פסוק . הגיבור מגלה התנגדות, אף שזו אינה חותרת בהכרח אל החירות השלמה . 14 קפקא מסתפק בדרך כלל בחיפוש אחר דרך מוצא ) way out ( , שפירושו הימנעות מעימות חזיתי עם האבות המגרשים, 14 קפקא אינו מכריז על מרד בקיים . החירות מחוץ לסורגים נדמית לו מסוכנת ואשלייתית לא פחות מתא הכלא . הסובייקט הקפקאי מסתפק במשהו צנוע יותר : הוא מגשש אחר מוצא החוצה . סיטואציה זו מתוארת בסיפור "דין וחשבון לאקדמיה" שבמרכזו ניצב "הקוף האדום" פטר . פטר אינו מאמין בחירות : "אני חושש שלא יבינו אותי כראוי למה אני מתכוון כשאני אומר 'מוצא' . אני משתמש במילה זו במובנה הרגיל והשלם ביותר . לא לחינם אינני אומר חופש . אינני מתכוון להרגשה הגדולה הזאת של חופש לכל עבר . כקוף אולי לא ידעתי אותה וגם לא הכרתי אנשים שנכספים לה . אשר לי, לא דרשתי חופש לא אז ולא עתה . דרך אגב : לגבי החופש בני האדם מוליכים עצמם שולל . וכשם שהחופש נמנה על אחד הרגשות הנעלים ביותר, כך גם נמנית גם האשליה שבצדו עם אחד הרגשות הנעלים ביותר", ראו קפקא, 2014 : 255 . בעניין זה ראו גם 20 - 1 : 2012 , Snoek
|
|