|
|
עמוד:8
8 אמריקה של קפקא • דוד גורביץ׳ שתחילתו הצלחה מסחררת וסופו בנפילה לשפל תחתיות ולחיי רחוב נלוזים בחברת זמרת דקדנטית בשם ברונלדה, וצמד מאהביה רובינזון ודלמרש . בפרק הסיום הבלתי גמור של היצירה נקלט הגיבור במפתיע ב"תיאטרון הטבע של אוקלהומה" — מקום מוזר שאינו מזכיר שום דבר אחר בעולם . התיאטרון שופע פנטזיה, הומור ואפשרויות אנושיות בלתי מוגבלות, אך הסיום מעורפל, ולא ברור באיזה עולם בדיוק הדברים מתרחשים . הבה ונאמר זאת בגלוי : הנעדר היא אולי האופטימית מבין יצירותיו של המחבר . בניגוד ליצירות רבות אחרות, הגיבור זוכה כאן לעזרה ממשית מאנשים רבי – כוח, דוגמת הטבחית הראשית במלון אוקסידנטל, שתומכת בו בשלב מסוים ומסייעת לו במאבקו . סיבה נוספת לתחושת האופטימיות היא העובדה כי הרוע וההשפלה שנחווים כאן הם ברי – תיקון : האופי הדינמי של החיים האמריקניים מאפשר זאת . 2 גורם אחר הוא האקטיביות היחסית של הדמות : קרל אינו נכנע בקלות לסמכויות ביורוקרטיות עריצוֹת ושרירותיוֹת והוא מפעיל התנגדות מול מנגנוני הדיכוי העומדים בדרכו . ואף על פי כן, עמדת המוצא שלו מעידה על חולשה רבה : הוא המגורש הנצחי, פליט ממולדתו, נער צעיר שאולץ לפרוש מחייו הקבועים ולהיזרק אל הלא – נודע . אמריקה עבורו היא ארץ גזרה, אך יש בה גם פוטנציאל של תיקון וגאולה : זוהי ארץ פלאות שבה הכול עשוי לקרות . תיאטרון הטבע הוא התחנה האחרונה במסעו של קרל ביבשת . שם ייתמו נדודיו, אם לטוב ואם לרע . אם לרע — כי אז מדובר בהצפה של דחפי המוות והשתלטותם על האני, וסיפור התיאטרון אינו אלא סיפור כיסוי, הזיה שמתרחשת אי – שם בעולם הבא, על הגבול הדק שבין גן עדן לגיהינום . ואם לטוב — כי אז מדובר בחגיגה קרנבלית משחררת שבה חוגג האני את האפשרויות הליבידינליות של החיים . לראשונה בחייו מזומנת לו האפשרות 2 על פרשנות זו עיינו : 81 : 1974 , Canetti
|
|