האדם החברתי: אפשרות ריאלית או אוטופיה?

עמוד:4

התבונית, אלא היחידים הממשיים; דווקא ההפרדה של המדינה מהחברה האזרחית ומחיי הפרט היא ביטוי של ניכור . המדינה הקונקרטית, כפי שתופס אותה מארקס, אינה מבטאת ומממשת אינטרסים כלליים, אלא אינטרסים פרטיקולריים של קבוצות חברתיות מסוימות, שנוצרו בתוככי החברה האזרחית . הביורוקרטיה מממשת כלליות מדומה . היא הופכת עצמה ממכשיר חסר פניות, למטרה עבור עצמה . תוכנה המעמדי, החלקי, של המדינה, מוסתר על­ידי רעיון כלליות המדינה . המדינה בתפיסתו של הגל, אומר מארקס, מייצגת תודעה מעוקמת, שבה מתעטף השיעבוד הממשי בכסותה של החירות המטאפיסית . 15 2 . מארקס : העבודה המנוכרת וביטולה דרך הפראקסיס מארקם, אשר יחד עם ההגליאנים השמאליים ביקר את הגל על ההפשטה של תפיסתו, על תיחום הפעילות המשחררת לתחום הרוח בלבד ) שלילת האידיאליזם ( , ראה את המאטריאליזם של פויארבך כמאטריאליזם סביל, שאינו מצליח לגשר על ההפרדה בין סובייקט לאובייקט . העולם, והאדם בתוכו, הם אמנם לא תוצר של ספקולציה, אבל הם עדיין מושא להתבוננות, אובייקט בלבד . אבל, טוען מארקם, מה שיוצר את האובייקטים זו הפעילות האנושית, והיא מצויה בסובייקט, זאת אומרת באדם הפועל . פעולת האדם בעולם, לפי פויארבך בפירוש מארקס, היא פעולה של סובייקט פעיל על אובייקטים סבילים . זוהי פעולה תועלתנית או מכשירית המתיחמת אל העולם הפיזי והחברתי כאל מצבור אובייקטים מהם יש להפיק תועלת עבור הסובייקט הפועל . הסובייקט מתיחס גם אל בני האדם האחרים כאל אובייקטים, ז . א . חפצים או מכשירים . החברה נשארת חברה אזרחית אטומיסטית, בה יש סתירה בין האינטרסים הנבדלים לאינטרס המשותף ומתחייבת מערכת כוחנית, המדינה, המופיעה כאילו היא מנותקת מהאינטרסים הנבדלים והכוללים ולמעשה משרתת אינטרסים חלקיים . לכן הניכור נשאר גם כאשר הדת נשללת כגילוי של ניכור . הוא רק משנה את שדה התגלותו . מניכור רוחני הוא הופך לניכור חברתי . שינוי תפיסת העולם לא משנה את העולם . הפילוסופים רק פירשו את העולם באופנים שונים, אך העיקר הוא לשנותו . 16 מארקס, כמו הגל, ראה את הניכור בהפרדת האובייקט מהעולם המושאי שמסביבו, ואת ביטול ההפרדה כביטול הניכור . ההבדל בין מארקס להגל, ולשאר ההגליאנים הצעירים, הוא בתפיסת הגורמים לניכור והאופן בו הוא בא לידי ביטוי במציאות והדרכים לגבור עליו . האדם הוא חלק מהטבע, לא ניצב מחוצה לו ומולו . האדם אינו יכול לראות את עצמו במכיר את העולם מבחוץ . העולם נתפס במיצוע של קטגוריות הכרתיות, שהן יצירת האדם . האובייקט המחשבה או הפעולה בו מתגלה הניכור . חלק מהם ­ פויארבך, שטראום ובאואר ­ ראו בדת את הביטוי הבולט והחשוב ביותר של הניכור ובחרו להתמקד בביקורת תפיסת הדת של הגל . התודעה הדתית של הסובייקט אינה בגדר השתתפות ברוח האובייקטיבית, אלא דווקא ביטוי של ניכור, של אי­יכולתו של האדם להכיר ולעצב את עולמו . האדם הלא­שלם בונה בתודעתו מושג של שלמות ומשליך אותו אל מחוץ לתודעתו ומעל לה, בדמותו של אלוהים . על מנת להתגבר על הניכור הדתי יש קודם כל להכיר את העולם כהוויתו, זאת אומרת לבחון אותו לא כישות רוחנית אלא כישות מושאית ) אובייקטיבית ( וממשית, הניתנת לבחינה אמפירית . מאידיאליסטים הפכו ההגליאנים השמאליים למטריאליםטים . 12 המדינה הקונקרטית אינה מבטאת ומממשת אינטרסים כלליים, אלא אינטרסים פרטיקולריים של קבוצות 1 חברתיות מסויימות . הגל ראה את המדינה כהתממשות האידיאה התבונית של הכלליות; החופש המלא של הפרט, העולה בקנה אחד עם טובת הכלל, מפני שהוא ) הרצון הסובייקטיבי ( מתאים עצמו לתבוניות המתגלמת במדינה . 13 הגל אינו מבטל את הפרטים; הוא מבחין בין החברה האזרחית, . הסביבה בה מצוי היחיד ביחסי תחרות עם יחידים אחרים, לבין המדינה, משכן הכלליות התבונית . החברה האזרחית היא לא­שוויונית, מפרידה ומקטבת . האדם קיים בה בהוויתו הפרטית והחלקית . לכן התבונה אינה מתממשת בחברה האזרחית . המדינה עומדת מחוץ לתחרות האנוכית של החברה האזרחית . היא מגלמת בהוויתה את התבונה, באשר היא מקיימת חוק אוניברסלי, שוויוני עבור כל היחידים ולמען טובת הכלל המשותפת . חירותם של היחידים כוללת בתוכה את זכות הקניין והניכוס הלא­ שוויונית, שהיא עניין מקרי ואינה קשורה עם התבונה המספקת חוק כללי . החוק אינו משמש את היחיד הממשי, אלא את היחיד כנושא של זכויות . המופקדים על מימושה של הכלליות הם פקידי המדינה, הביורוקרטיה . 14 מארקס בחר לבקר את הגל מנקודת מוצא של תפיסת המדינה . גם הוא התמקד בפער שבין החברה האזרחית התחרותית והמפצלת לבין הכלליות והתבונה . מארקס הפך את תפיסתו של הגל . לא המדינה ) כהתגלמות הרוח האובייקטיבית ( היא הנושא של הכלליות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא