|
|
עמוד:11
11 אחוז . תכונה זאת נשארה אולי הנכס החשוב ביותר של חברינו אשר הצטרפו למסגרת קיבוצית, וגס של הקיבוץ המאוחד כולו . ועת הערה : אני חש בתקופה הזאת, שדבר לא פחות נורא מאשר הרצח והזוועות של השואה הוא אובדן תקווה . אותה תקווה אשר הדריכה אותנו, אותו חזון אשר נתן כוח למאבק נגד כוחות הרבה יותר חזקים מאיתנו, זאת היתה התקווה שהעתיד יהיה יותר טוב מההווה ומהעבר . לצערי הגדול, אם כי הנוער הנוכחי מוכן להקרבה לא יותר קטנה מאשר ההקרבה שאליה היו מוכנים הקודמים לו הוא איבד את התקווה שיש חזון, ושהחזון הזה מבטיח חיים יותר יפים, יותר צודקים, יותר מלאים, אשר יפתחו בפני כל אחד אפשרות למיצוי כל כשרונותיו . ועל כן, אנשים היום יותר מעשיים, יותר יעילים ופחות מאמינים . אני מאחל לעצמנו שאנחנו לא נאבד את התקווה הזאת . ולא רק שלא נאבד אותה, אלא שעל אף גילנו ועל אף הזמן הקצר שנשאר לנו, נמשיך להשפיע על הנוער : להאמין ולדעת שניתן לממש את החזון; שאובייקטיבית אין היום צורך ברעב, אין צורך בדלות העם, אין הכרח בעוני . אנחנו יכולים ליצור הכל . קודם לכן, אובייקטיבית זה היה בלתי אפשרי . המחסור במצרכים היה עובדה קיימת . ועתה, ההתפוצצות הטכנולוגית איפשרה ליצור מצרכים קיומיים בצורה כמעט בלתי מוגבלת . שניים וחצי אחוז של אוכלוסיית אמריקה הצפונית יכולים ליצור תוצרת חקלאית המספיקה לא רק לכמעט שלוש מאות מיליון אמריקנים אלא גם לאוכלוסיה נוספת בחלקים גדולים של כדור הארץ . בדורנו תלויה רווחת האנושות באדם, ולא במגבלות אובייקטיביות . אם יבוא דור עם חוש יותר מפותח של סולידריות אנושית, יש לו כבר היום הכלים כדי למגר עוני ודלות ולכן הוא יוכל להתארגן לקראת עולם יפה יותר . אני מקווה שאולי יזכו אפילו אנשים בגילנו לראות ברמז מה שיבוא, על אף כל מה שקורה בעולם בימים אלה ואולי בשעות אלה במוסקווה, בבוסניה, בסומליה ובמקומות אחרים . מתוך תקווה זאת, שאנחנו לא בסופו של עידן התקוות והחזון אלא בהתחלתו המחודשת אני מברך אתכם ומצפה, מחכה, מתפלל, שיהיה לנו כוח לא לאבד את החזון ואת התקווה .
|
|