|
|
עמוד:14
14 שולחים אותם ארצה, ואלה ייכנסו לבית שלנו, לתוך הזרות שלנו, לתוך האיהבנה על מה אנחנו מדברים בכלל . ושוב מתחיל העניין הזה, שאם לא נקשיב לדברים ולקולות לא רק לקולות הגדולים אלא גם לקולות הקטנים, שבקעו מתוך מציאותהחיים שלכם כאנשים צעירים, לאורך הזמן אם לא נקשיב להם יהיו לנו פחות כלים לקלוט את הגל הנוסף שיגיע; שהוא שונה מכל הגלים, שהוא מפוכח מכל הגלים, שהוא מתחיל את ההתחלות שלו . אני נזכר בדברים שכתב ולטר בנימין, שללא ספק היה לו איזשהו קשר מאוד מורכב לחברים שיושבים פה . הוא כתב, שתפקידו של ההיסטוריון לטוס מעל הנוף והוא רואה את הנוף בגלגולו, בתנועתו; והוא רואה אותו מלמעלה . אבל מי שצועד למטה, בדרך, רואה דברים אחרים, אותם הוא מביא בסיומו של המסע . המפגש בין הטייס לבין הולך הרגל הוא מפגש מאוד מאוד מיוחד . אם הטייס לא יראה מה ראה הולך הרגל, שצבר את הדבר הזה ברגליו, מתוך ניסיונותיו, מתוך הנוף המיוחד שנשקף לו, מתוך העייפות שלו ומן הזמן שעבר עליו על מנת לאסוף את כל הדברים האלה הטייס יראה למעשה ראייה מופשטת לחלוטין, שלא תיתן לו צידה לדרך . אבל האנשים שהלכו בדרך, ואולי לא יכלו לראות את כל הנוף ואת כל הדברים בהקשרים שלהם, ואולי לא ידעו מה מצפה להם ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, בזמנים שיבואו; ואולי תוך היותם שבויים בהליכתם הם אספו דברים, פיסות נוף, פיסות של ביוגרפיה, פיסות של היסטוריה; ובסופו של דבר אלה יוצגו בחדר האנושי הבא שיקום, שאיננו חדר משולל ריהוט, משולל תמונות, משולל סיפורים . הוא חדר אנושי . ובחדר האנושי יש תרומה מכרעת דווקא למי שהלך בצורה המיוחדת לו, הצרה; למי שהלך בדרך הזאת לאורך השנים והצליח להביא איתו סיפור אחד, אגף אחד, תמונה אחת שאותה יוריש לבניו, ונכדיו יתהו עליו וניניו ירכשו אותו כדבר המציין את רציפות הדורות . ואולי אין דבר יותר מיוחד בעובדה הנחרצת הזאת, שציבור המהפכנים הזה חלם חלום גדול על רצף הדורות . זה פראדוקס, אבל כנראה שזה הפראדוקס שהופך להיות משימה לדור הבא . תודה רבה לכם . יעקב שמעוני ) ירושלים ( חברים יקרים, לפני שאגש לסקירה קצרה ) וסובייקטיבית ( על דרכה של תנועתנו, ברצוני לומר מספר מלים כלליות יותר . יוצאי התנועה שלנו
|
|