|
|
עמוד:12
[ 12 ] פוגרום פשוט – גם לא בפרטים הברורים מאליהם . מכאן גם השייכות של התיאור ההיסטורי שסיפק סרגיי אוּרוּסוֹב, אשר מונה למושל הכללי של מחוז בֵּסָרַבְּיָה – ובירתו קישינב – והחליף את קודמו, לאחר שזה סולק מתפקידו בחרפה, זמן לא רב אחרי הפוגרום . בספר זיכרונותיו הוא סיפר כי בעת מינויו הכיר את המחוז לא יותר משהכיר את ניו זילנד הרחוקה, והרגיש בר מזל על שבדיוק באותה עת ראה אור מדריך נסיעות לאזור . הוא עיין במדריך תוך כדי מסעו מסנקט פטרבורג ונשא אותו עימו בימיו הראשונים בבירת המחוז . הוא החזיק את הכרך ביד כשעשה את דרכו אל אחת השכונות הגרועות בעיר, קישינב תחתית או העיר העתיקה, זו שעמדה באפריל במוקד הטבח ביהודים . שם, כותב אורוסוב, הוא חיפש את הנהר שהיה אמור להימצא בקרבת מקום : קרבתי אל פאתי העיר, וניסיתי לשווא לראות את הנהר הנזכר בספר [ . . . ] במשך דקות ארוכות התקשיתי להבין שזו אותה בריכה קטנה ומצחינה שראיתי מולי, שרוחבה לא עלה במקומות מסוימים על חצר אחורית, ושהמים עמדו בה ללא זרם וללא צמחייה לגדותיה . וכך, ההצהרה הראשונה שעליה הסתמכתי מניסיונם של אחרים – שקישינב יושבת לגדות נהר בּיק – התבררה כלא נכונה . 3 בקישינב אין שום נהר [ . . . ] וגם לא נחל . אכן, נהר בּיק קיים, אם כי מדובר יותר ביובל זנוח משהו של נהר הדְניסטֶר, ובחודשי הקיץ החמים, כשראה אותו אורוסוב לראשונה, הוא הצטמצם כנראה עד שלא נותרה ממנו אלא ביצה קטנה . ובכל זאת, התיאור הזה של הנהר איננו מענה את הנפש, שכן מושא תסכולו של אורוסוב טמון במדריך נסיעות לבסרביה, שפורסם במוסקווה בשנת ,1903 ומחברו הוא לא אחר מפאבֶל קרוּשֵבֵאָנוּ ( קרושבאן ) , האיש שפרסם לימים – ואולי אף כתב, בכוחות עצמו או במשותף – את הגרסה הראשונה של הזיוף הידוע ביותר לשמצה בהיסטוריה המודרנית : הפרוטוקולים של זקני ציון . תמונתו של אורוסוב, פקיד רוסי בעל כוונות טובות ויחס אוהד למדי כלפי היהודים, שמטייל בעיר ביום קיץ לוהט ומחפש את הנהר המתואר
|
|