|
|
עמוד:8
מכשולים" . אחת ההצלחות הבולטות של עליית הנוער היתה העלאתם של 530 ילדים ב"מבצע מוראל", במארסיולי ,1961 במסווה של לגאליות ) ראה מאמרו של ליטמן בשורשימ כמזרח א > . מיכאל לסקר הציג בקובץ הקודם את יציאת היהודים ממרוקו בימי ממשל צרפת . הסוגייה העיקרית שנדונה היתה מעורבותם של המוסדות היהודיים בישראל ובעולם בשאלה זו, שיתוף הפעולה וגם המתחים ביניהם, בנוגע למדיניות העלייה שתהיה מוסכמת על הממשל הצרפתי . מרוקו העצמאית, חברה בליגה הערבית, התנגדה לעלייה ממרוקו . אולם היא היתה זקוקה לעזרה כלכלית, והניחה שליהודי ארצותהברית יש יכולת לעזור לה . למרות עמדתה הרשמית אפשרה מרוקו משא ומתן חשאי עם הנציגים היהודים למען היציאה ממרוקו, בפרט לאחר טביעת ספינת "אגוז" בינואר 1961 . החוקר השתמש בתיעוד חדש, אך עוד רב החומר שלא ניתן לעיין בו או לפרסמו . א 9רים כןחייפ מתאר מבצע גדול להגנת היהודים באלגייריה : הצבת משדרי רדיו להתראה ולהזעקת עזרה, במקרה של ניסיון לפרוע ביהודים, ב 40 יישובים שבהם היו קהילות יהודיות . המבצע תוכנן לפרטי פרטים, גם תקציבית, ונראה בר ביצוע . אולם הוא לא יצא אל הפועל בגלל התנגדותו של המזכיר הכללי של ממשלת אלג'יריה, פלאבון ) Peiabon ( . אותו פלאבון נתן את מלוא עזרתו להעפלה מצפוןאפריקה מחופי אלג'יריה בשנת 1947 . המחקר מבוסס על הארכיון האישי של אברהם פולונסקי, מי שהיה מפקד "הצבא היהודי ) Armee Juive ( בצרפת בימי הכיבוש הגרמני ומפקד ההגנה בצפוךאפריקה . עירית כליי מבססת הרבה ממחקרה על ארכיון יד ושם, בו היא מנהלת את המדור להנצחת קהילות ישראל במזרח . בדרך כלל לא פרעו הערבים ביהודים בימי מלחמת העולם השנייה, למרות ממשל וישי בתוניסיה, למרות השלטון האיטלקי הפאשיסטי בלוב ולמרות התעמולה הגרמנית . היחסים בין היהודים והערבים היו שיגרתיים . האם ראשי התנועה הלאומית הערבית ציפו לתמיכת היהודים במאבקם נגד השלטון הקולוניאלי ? האם רצו להוכיח לאומות העולם את בגרותם בדרישתם לעצמאות ? בתוך המלחמה ולאחריה התחזקה התודעה הלאומית של היהודים והערבים; ליהודים לא נותרה ברירה אלה לעזוב את ארץ מולדתם, מי בעלייה, מי בהגירה . יצחק אכרהמי בוחן את השלכות המלחמה והכיבוש הגרמני על קהילת יהודי תוניס : היחסים בין אישים ובין שתי הקהילות הוותיקות, התוניסית
|
|