|
|
עמוד:6
אפשר להביא היגדים רביס של בוגרים, מתוך דברים שפורסמו או שמצויים בארכיונים, המתארים מה הייתה עבורם משמעות ההתחככות בחברת הנוער . נביא כאן רק דוגמאות מעטות ומקריות למדיי . כותבת שרית, חניכה מסיימת בקיבוץ גונן בשנת 1975 : "מנערה מדוכאת וממורמרת הפכתי למישהי, שגם לי עצמי קשה להכיר . הכל עלה במשברים, במאמצים, אך התוצאה היא שאני אדם חדש" ) מובא בספרו של זרובבל סקר "בית שני בקיבוץ", עמ' 217 ( . דגנית שהתחנכה בבקעת כנרות בראשית שנות התשעים אומרת; "כושר הביטוי שלי השתנה כאן מאוד . פעם היה לי קשה מאוד לבטא את עצמי . גם החברות שלי בעיר רואות שמאוד השתניתי, ונהנות להקשיב לי . גם המוסר השתנה . דברים שפעם הייתי עושה, בלי להרגיש שמשהו לא בסדר, היום אני פשוט לא יכולה לעשות, או אם אני עושה מרגישה ייסורי מצפון" . ) מובא בספרו של אהוד שמיר "לחפש את הניצוץ" עמ' 324 ( . חברת הנוער מייצגת במידה רבה את מהותה של הציונות כמפעל של הצלה, שיקום, בניית אדם חדש וחברה חדשה, תוך גיוס הניצולים למשימותיה הבאות . כך, החינוך בחברת הנוער היה פעולה של קליטת עלייה והצלה של צעירים יהודים שנפגעו בתהפוכות היסטוריות ופוליטיות קשות, ושל שיקומם הנפשי, הלימודי והחברתי, ומעבר לכך רתימתם לחיזוקו ולהמשכו של מפעל זה, אם בדרך של התיישבות ואם בדרך של השתלבות תקינה בחברה הנבנית . בחלוף העתים ועם התמורות הגדולות העוברות עלינו, ראוי שנשמר ונזכור פרק מפואר זה בתולדות העם והארץ ובדברי ימיה של התנועה הקיבוצית
|
|