|
|
עמוד:1
חברת הנוער הייתה מסגרת חינוכית ייחודית, תוצר של תקופה וביטוי של תקופה . היא מייצגת מעשה של קבוצות אנשים שאמונתם באדם, בחברה ובעם היתרגמה לתוכנית חינוכית שלא היה לה תקדים ונתנה פתרון אנושי, מורכב ומקיף לצעירים שהיו קורבנות למעשים נפשעים של בני עוולה . תנאים פוליטיים של תקופה ואידיאולוגיות מעוותות הפכו רבבות צעירים לחסרי בית . " . . . בסימן של סבל נולדנו וראינו את העולם כמו שהוא היה . . . בסימן של שנאה התבגרנו . . . כל זה עשה אותנו למין מיוחד של נוער . אין אנו מסוגלים לצפות מהעולם הקרוב לנו לאהדה או לאהבה . אחרי הזעזועים אשר עברו עלינו קשה לנו כיום כקריעת ים סוף להיכנס לחיים של שלווה ושקט" ) מכתב של נער שעלה מגרמניה ב 1940 . ) ספר "עלייתהנוער קורות המפעל", 1968 . עמ' 44 ( . חברת הנוער התחילה כמסגרת הצלה וקליטה לצעירים מתבגרים שנותקו ממשפחותיהם ומסביבת גידולם . היא הציעה להם בית, מסגרת לימודים, עבודה וסביבה חברתית תומכת בתון קהילה קיבוצית מתפתחת, שזכתה לכינוי "יישוב מחנך" . כינוי זה ביקש לבטא את העובדה שהיישוב כולו, על כל חבריו, פעילויותיו, אירועיו ונופו משתתף במשימת הקליטה והחינוך; הוא מעניק לצעירים שנעקרו מביתם ומהעולם שצמחו בו סביבה תומכת חדשה המקיפה אותם, מספקת את כל צורכיהם ומשלבת אותם בתוכה כבניה . כל חבר קיבוץ במפגש היוסיום עם חניך הוא מחנך, וכל פעולה, אם זו עבודה, אכילה, שיחה או השתתפות באירוע שמח או עצוב, היא חלק מתהליך החינוך, כפי שקורה במשפחה שבה גדל הילד . ביטוי להכרה זו של כלל חברי הקיבוץ בתפקיד החינוכי שהם ממלאים כלפי חברת הנוער אנו מוצאים בדברים שכתב מוליק בעלון גבים בינואר 1955 : " ביום 54 . 11 . 25 נתברך המשק בבואה של חברת נוער דושנתית . . . חלקם של הנערים נמצא בארץ רק חודשיים ימים וכבר אפשר לשמוע אותם מדברים בשפת הארץ . ממש פלא . . . החלטנו לקחת חברת נוער ולחנכם לחיי משק . מדריך, מורה ומטפלת . . . ועליהם הוטל התפקיד לדאוג לחברת נוער הראויה לשמה . טעות היא לחשוב ששלושה אלו בלבד יעשו את המלאכה . הנער מתחנך, לומד על כל צעד ושעל . הוא מושפע מהסביבה, במקלחת, בחדר התרבות, בשער, בחדר האוכל וכוי . אנו חייבים לקבל כולנו יחד על עצמנו את הדאגה לחברת הנוער במשק, עלינו לתת לכולם יחד ולכל אחד מהם לחוד את הרגשת הבית החם והנעים . להחדיר בהם את האהבה איש לרעהו, והעיקר לשמש תמיד כדוגמא בחיינו . . . זכרו חברים שהחובה מוטלת על כלל החברים ולא על המדריכים בלבד . . . " בשנים הראשונות הוקדש רוב היום לעבודה . השעות שאחרי העבודה יוחדו ללימודים, והערב הוקדש לפעילות חברתית . צוות של מחנכים ומורים שהעמיד הקיבוץ עמד לרשות בני הנוער . מרבית המחנכים לא היו מורים או מחנכים מקצועיים, אלא נרתמו למשימה כשליחות . רבים מהם התאהבו בעבודה זו והפכו אותה למקצוע כאשר למדו בסמינר למדריכים שהקימה עלייתהנוער בשנים שלאחר מכן . במבט של שנים לאחור כותבת חיה מורטון משובל למארגני כנס זה על עבודתה עם הנוער : " שנות עבודתי עם הקבוצה הזאת חיו שנות חיי היפות שזימנו לי צורך להתנסות באתגרים שדלו ממני
|
|