פרק ב': נעורים בעידן של מהפכות

עמוד:14

הנסיגה הגדולה שהחלה עם כישלון המתקפה שיזם קרנסקי, גברה והפכה לסטיביה . הגייסות הנסוגים נתפרדו בהתאם לאוריינטציה הפוליטית שלהם . היו גדודים ששמרו עדיין על נאמנות לממשלתו הזמנית של קרנסקי ­ הממשלה שהכריזה על הקמת אספה מכוננת שתגבש חוקת יסוד למשטר החדש ברוסיה . גדודים אלה נסוגו מהחזית, לדבריהם, על מנת להבטיח את קיומה של אותה "אספה מכוננת" . לעומתם נעו בדרכים גדודים שהזדהו עם לנין ורגלו בשלום ובמהפכה סוציאלית כוללת . המפגש בין היחידות בעלות האוריינטליות השונות, שבראשיתו לא היה עדיין אלים, התחולל בדרכים בהם צעדו, ובאספות וכינוסים שונים . מפגשים כאלה התקיימו גם בביתנו, בו התגוררו במשך חודשים 10 חיילים ו­ 2 קצינים אשר נמנו על מצדדי המנשביקים . אפילו שם החטיבה אליה השתייכו עדיין זכור לי : החטיבה ה­ 7 על שם העיר רוול ­ בירת אסטוניה . חיילים אלה וגדודם, ששכנו בעיירה, טענו, באמור, שהם שבים לרוסיה כרי להבטיח את הקמת האספה המכוננת; ואילו בכפר שממול התמקמה חטיבה של בולשביקים . שתי החטיבות השתהו במקומותינו זמן ממושך למדי מבלי שנבין למה ומדוע . בכול שררו אז מהומה ואי­סדר . באוכלוסיה גבר אי­השקט, והרעב נתן את אותותיו אף באזור כפרי כשלנו, שבימים כתקנם לא יחסר בו דבר . סוסי הצבא, שמרעה לא היה להם ומספוא לא ניתן להם, היו משוטטים ברחובות ומכרסמים את עצי הגדרות היבשים . פה ושם היו נופלים ומתפגרים, ואין איש טורח אפילו לפשוט את עורם . בו בזמן היו תועמלנים מן הצד האחד עמלים לשכנע את הצד השני, ולהיפך . בימים ההם היו עדיין הצדדים מקשיבים זה לזה בסבלנות מסוימת . זכור לי מפגש כזה, שהתקיים בביתנו, כשאנו הילדים מכונסים ליד התנור החם, אבא יושב אל השולחן עם החיילים שהיו משוכנים אצלנו, ותועמלן בולשביק, שנשלח על מנת להעביר חיילים אלה על דעתם, נואם בפניהם ונואם שעה ארוכה . כשפרש מהם סוף סוף נמשכה השיחה בין החיילים, וגם אבא שותף בה ­ ואבי נטה למנשביקים . זכורני שהחיילים דחו את טיעוניו של הבולשביק ועמדו על נאמנותם לאספה המכוננת . בינתיים ניצלה רומניה, בתמיכת בנות הברית, את התוהו­ובוהו ופלשה לבסרביה ­ אזור שאוכלוסייתו ברובה מזוהה אתנית עם העם הרומני, ושהיה מנותק מרומניה למעלה ממאה שנים . תחילתה של הפלישה הייתה מוזרה למדי . באחר הימים, לאחר הפסקה ממושכת של תנועת הרכבות, שמענו לפתע שריקתו של קטר . אנו הילדים ­ ואף אנשים מבוגרים ­ היינו סקרנים לדעת מה מבשרת לנו שריקה זו, והתחלנו רצים במורד הגבעות בכיוון לתחנת הרכבת . היה זה ביום ראשון בשבוע, וממול, על אחת הגבעות של הכפר, רקדו בחורים וחיילים עם בנות האיכרים . לפתע נשמעה הקריאה : רומנים ! רומנים ! בתוך המהומה שקמה נערכו חיילים רוסים עם מקלעים על הגבעה והחלו יורים אל החיילים הרומנים שהיו חשופים בקרונות המשא . הרומנים השיבו, אמנם, אש, אולם יד הרוסים הייתה על העליונה, והרומנים נכנעו ונלקחו בשבי . אנחנו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא