|
|
עמוד:8
שכן ליהודלם לא היו, מטבע הדברים, יומרות לעצמאות לאומית כלשאר הלאומים בקיסרות . אבי היה מתהלך כועס ורגוז כל אימת שהאוסטרים נחלו מפלה במלחמה; והם נחלו מפלות הרבה בבר בחודשיה הראשונים . זכורני שביום בו נפל המבצר פשמישל בידי הרוסים צם אבא מרוב צער . ובכן, ספגתי לקרבי רשמים עזים מכל המהלכים שבמלחמה זו, על הנסיבות וההתקדמויות בחזיתות השונות, מראשיתה ועד סופה . עקב המלחמה שובשו הליכי הלמידה הקבועים והסדירים שלי . בית ספר רוסי אבא יצחק ברמה של שתי כיתות גימנסיה היה קיים בכפר המרוחק מעט מעיירתנו, ומעטים מבין ילדי היהודים ) אחד או שניים ( נשלחו ללמוד במוסד גויי זה . אמידי העיירה היו שולחים את ילדיהם ללמוד בגימנסיות של קישינוב, ואילו ילדי כל האחרים למדו עברית וגם רוסית אצל מורים פרטיים שהגיעו לעיירה, או הובאו אליה, ל"זמן" אחד או למספר "זמנים" כמידת הצלחתו של המורה . תפקיד גדול בלימודיי העברייםיהודיים, עם שלא היו סדירים וקבועים, נועד לאבא שלי . כמעט בכל ערבי חמישי של ימות החורף נהג אבא לקבץ סביבו אותנו, הבנים, והיה קורא עימנו את פירוש "אור החיים" לפרשת השבוע . בימות הקיץ היה לומד עימנו את "פרקי אבות" מדי שבת אחר הצהריים . לימור פרקי אבות היה לגבינו בבחינת חוק שלא העזנו להפירו . חייבים היינו לחכות לאבא עד שיקום מ"שנת התענוג" של שבת . משקם משנתו היה שותה תה מבקבוק עטוף סמרטוטים אשר הורד מהתנור שהוסק בערב שבת בשביל הצ'ולנט . אבא היה שותה את התה הזה בהנאה מרובה, ומדי שבת היה מציין בפני אמא שהתה "ממש מחייה נפשות"; ואילו אני איני זוכר תה זה לטובה דווקא . לטעמי היה
|
|