|
|
עמוד:6
שלהם, וכל קיבוץ החל לצבור לעצמו יידע רכ על סמך הניסיון המצטבר במקום עצמו, ועל סמך הניסיון המצטבר במקומות דומים בקיבוצים אחרים . לא קל לעקוב אתרי תהליך הצטברות היידע כי הוא נסב סביב אירועים יוצאי דופן המחייבים שיקול רעת, ואטר קורים לעיתים במרחק זמן רב זה מזה . יט תחומים טבהם קל יותר לעקוב אחר הצטברות התבונה הזאת . לדוגמה התחום החקלאי או הביטחוני . בנושאים אלה באמת לא היה מטי ללמוד, ולכן ניסו, ומה שהצליח יותר, הרחיבו; ומה טהצליח פחות, זנחו . לפעמים היו ממשיכים לנסות בעקטנות גם כאשר לא הצליחו, כי זה נגע לעקרונות היסוד . למטל, בייטובי הנגב ניסו לאגור מי טטפונות, לגדל במים מליחים, ורק לאחר 01 15 טנה הרימו ידיים ודרשו לקבל מים מתוקים מן הצפון . רק בשנים האחרונות, עם גילוי מקורות מים מליחים חדטים, חזרו על ניסיונות העבר הרחוק . בנושאים אלו קל, יחסית, גם לעקוב אחר החוקיות של התפתחות היידע והפצתו . אם חקלאי בקיבוץ אחד ממציא חידוש בריסוס הכותנה וחידוט זה מצליח, בשנה הבאה תמצא חידוט זה במרבית היישובים הרלוונטיים . אחד ההבדלים החטובים בין התפתחות היידע בתחום החקלאי והתעטייחי בתנועה הקיבוצית קשורה לנורמות השונות טל שני התחומים; בעוד טבחקלאות טולטת נורמה של פתיחות, הרי בתחום התעטייתי שולטת נורמה של סודיות המכבידה על קצב הפצת היידע ואופן הצטברותו ) ראה בראון וניב : דילמת הגודל של הקיבוץ, יד טבנקין, תשמ"ח ( . בתחום החברתי והחינוכי קשה יותר לעקוב אחרי התפתחותה טל אותה תבונה : הקריטריון להבחנה ביו הצלחה וכיטלון איננו ברור כמו בתחום החקלאי : שם ניתן לדעת בסוף עונה אם פטנט חרש הצליח או לא . לעומת זאת כמה זמן דרוש לדעת, אם בכלל ניתן לוודא, האם הצליח ניסיון מסוים בתחום החברתי או החינוכי ? איר מבחינים בכלל מהו 'אירוע' מבחינת גבולות הזמן או המרחב ? כל כר קשה בתחומים אלה לדעת; בין הטאר מכיון שקשה לשלוט במשתנים השונים המשפיעים על התוצאות; טווחי הזמן הם ארוכים, ויש גם הערכות שונות ) ערכיות ( האם תוצר מסוים הוא אכן 'הצלחה' בכלל . לפיכן", יש אנשים שנוח להם יותר להציב קביעות נורמטיביות, שאינו מבוססות על הניסיון המצטבר עצמו . קובעים באופן שרירותי מהו התוצר 'הרצוי', ובוחנים את המציאות יחסית אל אותו רצוי מבחינת המרחק היחסי . כר נוצרים דיונים על מהו יותר, או פחות, 'שוויוני' או 'קיבוצי', או להבדיל, מהו חינוך טוב יותר, או טוב פחות . אחרים יוותרו בכלל על הירצוי', ומתוך יאוש או עייפות יסתפקו בהתבוננות מהצד על 'מה שיש' על המצוי . הדיון הנורמטיבי משחרר אותנו מקושי הערכת הניסיון המצטבר מחד, והוא נותן לנו אמת מידה להצלחה מאירך . יט לנו קיבוצים יותר שוויוניים וקיבוצים פחות שוויוניים . יט לנו ילדים מחונכים טוב יותר, או מחונכים פחות טוב, וכוי . ניתן להגדיר כאן יעדים, ולחתור אליהם ללא לאות . אלא שהחולשה הבולטת
|
|