|
|
עמוד:13
ת פ ס ב ח ת פ ב 13 הקולות ? סיפורי זן ושירי הייקו , והקובץ אומרי שיר על סף המוות : מבחר שירים יפניים . את כניסתו לספרות העברית ראוי לסמן בפרסומו של הסיפור "קֶצְכֶן" ( בגרמנית : חתלתול ) ב"אלמנך לדברי ספרות ואמנות", אגרא 2 ( תשמ"ו ) בעריכת דן מירון ונתן זך . סיפור זה מופיע בצורה ספרותית של סיפור בתוך סיפור מסגרת, מבנה ששונה לאחר מכן, כשפורסם הסיפור בקובץ ספר יוסף , והמסגרת הוסרה . כבר בסיפורו הראשון, המסופר מנקודת מבטו של הילד קצכן, הסתמן קו סיפורי וסגנוני חלוצי, שהיה בו לא רק מן החידוש המפתיע, אלא בעיקר מן הזעזוע הנפשי שטקסט ספרותי עשוי לעורר במיטבו . הגבולות הדקים שבין הזיה לפיכחון ובין טירוף לשפיות נפרצו בשפתו השירית ובמטפוריקה החוצה את גבולות השיח הלוגי . נוסח זה, שהתקבל באהדה רבה, התעצם עוד יותר בקובץ הסיפורים הראשון, ספר יוסף ( 1988 ) . בספר ביכורים זה, המכיל ארבעה סיפורים, העמיד הופמן נוסח חדש של ראליזם לירי שעתיד להתעצם בספריו הבאים . עם הופעתו של הספר בֶּרְנְהַרְט ( 1989 ) הוצג לראשונה בפני הקורא העברי טקסט הופמני טיפוסי לכל כתביו שלאחר ספר זה . ברומן זה נפרשת יריעה אפית רחבה על קבוצת יוצאי-גרמניה ירושלמית, בני משפחתו וחוג ידידיו של ברנהרט אשר זה עתה נתאלמן . בשתי עלילות מקבילות, האחת כרוניקאית נטרלית על ימי מלחמת העולם השנייה, והשנייה לירית נפשית-מטפיזית, מצטייר ברומן זה עולם מוזר, אשר בו לעולם החיצוני יש אמנם נגיעה עמוקה בנפשות הגיבורים, איך אין זו נגיעה רגילה הנמשכת מתוך ההסתברות הראלית או מתוך הסבר רציונליסטי פסיכולוגי . הזהות ה"ייקית", זו של יהודי גרמניה שהיגרו לישראל, והזהות האירופית בכלל, מתוארות באירוניה עצובה המגחיכה את עצם התשתית הלוגית, הרציונלית, שבמסורת תרבותית מערבית זו, אך עם זאת מבליטה באמצעות הליריות המטפורית והאסוציאטיבית שלה היבטים של חמלה עמוקה והכלה אין סופית של צער, שהוא מטיפוס החמלה הטהורה שאליה חותרים אפיונים שונים של המסורת הטקסטואלית המערבית בפנייתם אל הנמען שלהם . הקשב
|
|