|
|
עמוד:12
12 לקראת הימים איננו יודעים . הקיבוץ מניח היום יותר מאשר בראשיתו כי הדבר ייתכן אך הוא מגלה את הקושי העצום בכך . כמקום הוא זקוק למתינות, ליציבות, כבן הזמן הוא צריך לנדודים, ליכולת לטלטל את המולדת לאזורים רחוקים . כתכנית חברתית אוטופית הוא זקוק להתמדת הצורות, להפיכת מוסדות לסמלים יציבים, אבל כדרךחיים המעורבת עם כאבה של החברה הסובבת וכאבו של המשק, הקיבוץ זקוק לגמישות מקסימלית, ליכולת הסתגלות, לרגישות לרוחות ולטכנולוגיות המתחדשות כל הזמן . רוח הזמן שמטלטלת אומות וכלכלות בסבכי צמיחה ונפילה, זרימת הון ותנודות של ייצור המותירים תאונות כה רבות, אינפורמציה תובעת מעשה גם כשהיא נטולת משמעות, ומסחר במסרים נטולי ממשות התובעים בריחה מן ההכרעות המשפיעות על העובדות כל אלה מטלטלים גם את הקיבוץ . אפשר לחיות את הקיבוץ כהד של ימים עברו בבחינת הקפאה של טכנולוגיות, מיסוד והפיכת כל מכשיר לפולחן ולסמל, ואפשר לחיות את הקיבוץ כאיבוד המסר החברתי בעת שינוי הטכנולוגיה והחלפת המוסד . שני אופני תגובה אלה הן צורות של השלמה עם הסחף ומעוררים ציפייה להתפרצות של אסון בדרך עקרה ומסוכנת . רא"ת הקיבוץ כזירת קרח לגולשים בלתי מיומנים או כסידרת מחסומים על הדרך שיצילו מהתנקשות או תאונה נוראה, מתעלמת מתכונתה המצטברת של הקהילה וממודעותה האחראית . מי שתאה את הקיבוץ כמלכוד אנושי גדול יותר מהמלכוד האנושי של החברה הסובבת, מי שרואה אתגר בשחרור האנשים מכבלי השיתוף הפתוגני, ומי שכדי לשלול תפיסה כזו, רואה צורך לנהל מלחמת חורמה של הקולקטיב נגד יחידיו, שפירושו ניסיון לכפות על הרוב חוק משום שהמיעוט אינו מקבל אותו, אלה וגם אלה ימצאו את הקהילה הקיבוצית מגיבה נגד בשתיקה ובהחלטיות . לעתים, בעלי התפיסות האלה יפרשו את השתיקה הקיבוצית כדברו של הרוב, אולם אחרכך ימצאו כי הם "לא מבינים את המערכת" . כך קרה לרבים מן "המתערבים" בקיבוץ בעשור האחרון : כשהיה נדמה להם שהם עלו על דרך המלך של הנדסה חברתית התברר כי למעשה החברה נהגה אחרת .
|
|