|
|
עמוד:8
לקראת הימים הפוליטיות ולחוקרים; בקיבוץ, כל אלה הם חלק מידיעה משפחתית קונקרטית וברורה . מה שחוקרי ילודה ומוות רואים כנושא כללי, נראה בעיני חברי הקיבוץ כסיפור היומיום . במצב זה שבו הכאב גלוי וקרוב, משברים אישיים וכלכליים הם חלק מסדר יום ברור של הקהילה כולה . בחברה וולונטרית כמו קיבוץ זעזועים מעין אלה מעלים תהייה חריפה אם ימשיך להתגלות הרצון המספיק להמשך, ליצירה החדשה . מחפשים סיבות אובייקטיביות ומפות ברורות, רותמים את כל מי שמציע בשורה או תרופה, סופרים את הפצעים, משווים עם סיפורי הצלחה רחוקים, לומדים או שוקעים במרה שחורה וכועסת . אך בתוך כל הקושי הזה צריך לנווט, להציע הצעות, להציב אופקים . במשך שנות קיומו לא היסס הקיבוץ לגנוב תרופות פלא לרוב . הוא פנה לפוליטיקה ולאוטופיה, לכלכלה, לפסיכולוגיה החברתית, לסוציולוגיה, ולמדעי הניהול כדי להמשיך ולהוביל . עשר שנים עומד הקיבוץ במתקפה גדולה . כלכלית, חברתית ומושגית . מה הוא צריך לעשות לנוכח הארץ החדשה שהוא נקלע לתוכה, האם להסתגל או להשלים עם זרותו, האם הוא יכול להשתנות ועד היכן ? האם כל שינוי הוא הסתגלות ? בשנים האחרונות רבו הוויכוחים על כך . אני מכניס עצמי לוויכוח זה מתוך כוונה ברורה להיות שותף בוויכוח עם עצמי, עם חברי . אם קיבלתי על עצמי את התפקיד לארגן את ועידת התק"ם הרי זה מפני שלדעתי יש צורך לקדם את השיחה ואת תהליך קבלת ההחלטות ברמה המקומית וברמה הארצית .
|
|