מבוא

עמוד:13

התפתחות האירועים ואת המידע שהגיע ארצה וכיצד הבינו אותו . על כל פנים, חשוב להדגיש שעד קיץ 1942 הייתה פעילות תנועתית בפולין שהדיה הגיעו ארצה . ידיעות אלו, על אף שהיו מלוות בקריאות נואשות לעזרה של גטו מוכה רעב, כנראה שהטעו במידה מסוימת את הקוראים ותרמו לאשליה שהמצב הזה יכול להימשך, ואולי גם יש באפשרותה של התנועה להתפתח . ב­ 1942 . 11 . 12 יצאה לקושטא המשלחת הציונית­חלוצית, שכללה את וניה פומרנץ ומנחם באדר . סמוך לנסיעתם, בסוף נובמבר ,1942 הגיעו ארצה הידיעות הקשות על האקציות והמשלוחים, שכבר לא הותירו למעשה מקום לאשליות . וניה פומרנץ, בקושטא, הרגיש גם הוא שלא עשו את כל שאפשר, והוא כותב ארצה במכתבו מה­ 1943 . 1 . 5 : "אנחנו משלמים עכשיו מחיר יקר עבור ההזנחות . עוד לפני מספר חודשים אפשר היה להגיע לשוויץ ולתקן הרבה במובן זה" ) כוונתו לקשרים עם החברים ( . על אף טענותיו מדגיש וניה : "ידעתי את הרגישות הרבה שישנה בארץ כעת, ומפללים לדעת ולדעת . " 1 בדו"ח לוועידת הקיבוץ המאוחד, ב­ 1944 . 1 . ,14 מסר על כך משה קליגר; בפברואר ,1943 עם המוחלפים שהגיעו ארצה, באה חברה אחת מהסתדרות הנוער הציוני בסוסנוביץ . היא מסרה לנו; לפני צאתה מסוסנוביץ ביקרו אצלה פרומקה והרשל, חברי מרכז "החלוץ" הנמצאים בבנדין . פרומקה מסרה לה כי נתקבל מכתב מצביה ובו כתוב : השגנו כספים לרכישת נשק . מה שקרה בשעת הגירוש הראשון לא יחזור עוד . כן ביקשה פרומקה למסור בארץ על ההתגוננות שבדעתם לנקוט, וכי יעשו כאן, בארץ, בשביל להעלות מישהו משם, שידע לספר ולהביא ידיעות על הנעשה שם . הרושם שם הוא, כי אין עושים דבר להצלתם, וכי הזניחו אותם ושטחום . . . 2 הדברים הקשים האלה נאמרו כבר אז, בפגישה עם החברים שהגיעו מפולין . כאמור, מאז נובמבר 1942 שהתה משלחת של חברי התנועות החלוציות בקושטא והשקיעה מאמצים רבים על מנת לקשור קשרים עם החברים בפולין וביתר הארצות הכבושות . ואולם, כדברי וניה, היה זה כבר בשלב 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא