|
|
עמוד:14
41׀בכוח המחש בה עז כל כך, שהייתי בטוח שמשהו נורא קורה למוח שלי . איך יכול להיות שכאב מייסר כל כך הוא לא סוג של אזהרה ? לגמרי במקרה התחלתי לכתוב באותה תקופה מאמר בתחום המדע הפופולרי על אפקט הפלצבו ( שפירושו בלטינית, "אני אֲרַצֶּה" ) . כפי שידוע כיום, גלולות סוכר שאינן מכילות חומר פעיל יכולות במקרים רבים להפחית בתסמיני המחלה ולהאיץ את ההחלמה, רק בזכות הציפייה של המטופל שהן ירפאו את גופו, וזאת במקביל לשינויים שמתחוללים במחזור הדם, באיזון ההורמונלי ובתגובה של מערכת החיסון . בזמן שעבדתי על המאמר שלי, גיליתי שרבים מהאנשים שנוטלים תרופות פלצבו לא חווים רק את השפעתה המיטיבה של התרופה המדומה ; הם גם מדווחים על תופעות הלוואי שלה — מבחילות, דרך כאבי ראש והתעלפויות, ועד לירידה מסוכנת בלחץ הדם . וככל שמרבים ליידע אותם על תופעות הלוואי האלה, כך גדל הסיכוי שהם ידווחו כי חוו אותן . אפקט זה מוכר בשם "אפקט הנוצבו" ( שפירושו בלטינית הוא "אני אזיק" ) , וכמו בתגובות לפלצבו, גם תסמינים אלה אינם "מדומיינים" בלבד, אלא הם תוצאה של שינויים פיזיולוגיים מדידים — כולל שינויים משמעותיים ברמת ההורמונים ובמוליכות העצבית . רובן המכריע של תופעות הלוואי ברוב התרופות נוגדות הדיכאון מיוחס לתגובת הנוצבו, ולא בהכרח לשימוש בתרופה עצמה . במילים אחרות, הכאב הנורא שהרגשתי בזמן שנטלתי את התרופות היה אמיתי לגמרי — אבל הוא היה גם תוצר של ציפיות התודעה שלי ולא של השפעותיהן הכימיות האמיתיות של התרופות . עם ההבנה הזאת, נעלם הכאב עד מהרה . אחרי כמה חודשים נוספים שבהם נטלתי את התרופות נוגדות הדיכאון ( ללא תופעות לוואי ) , נעלמו הדיכאון והחרדה שלי . הידיעה כי רבים מתסמיני הגמילה עלולים להתגבר בגלל אפקט הנוצבו, עזרה לי ללא ספק לגמול את עצמי בסופו של דבר גם מהתרופות .
|
|