|
|
עמוד:14
14 נחלת הכלל : השיכון החברתי והציבורי בישראל גליקסון : קהילות מעורבות מרקע חברתי – כלכלי שונה, מיקום מוסדות של שירות ציבוריים בלב השכונה ובניית שכונות סביב צירי התנועה של הולכי הרגל והמרחב הציבורי ( 133 123 : 2014 Kallus ) . במשך השנים נמתחה ביקורת רבה על תכנון מפעלי הדיור הציבורי משנות החמישים והשישים . ביקורת זו התמקדה בעיקר באחידות ובחדגוניות של הבניינים שנבנו בצורה זהה בכל חלקי הארץ, באיכותה הירודה של הבנייה ובהיעדר עיבוד ועיצוב אדריכלי . ביקורת נמתחה גם על טיפוסי המבנים האחידים, שמתכנניהם לא נתנו דעתם לתנאי האקלים או לטופוגרפיה . רבים מתמקדים עד היום בצלקות החברתיות שנחרתו בבני הקבוצות הדמוגרפיות השונות, ויש בכך אמת לא מבוטלת . כבר מתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, הכירו נציגים רשמיים של אגף השיכון בבעייתיות התכנוניות בבניני השיכון הציבורי, ובשל הצורך למצוא דיור בדחיפות ניסו למצוא פתרונות באמצעות מחקר וגם באמצעות ניסוי וטעייה : כלום נבוז לאדריכלים של ״המשרדים הטכניים״, אשר בנו כבר בשנה הראשונה של קיום מדינת – ישראל למרות הלחץ והחפזון שיכון ניסיוני, שהיה לדוגמה לכל היחידות האחרות ? הנבוז לאדריכלים האלה, שהיטב ״איכפת״ היה להם . על הבסיס הזה בנו שיכונים בכל הארץ, כשהמחקר משתלב עם נסיון חיים ומאפשר להקים דירות בתנאים שונים מבחינה אקלימית, טופוגראפית ומבחינה אנושית . זהו המחקר האמיתי והמהימן ביותר, שמעורר את קנאתם של אדריכלים מחוץ – לארץ : זהו מחקר, שממנו אפשר להפיק מסקנות נכונות ( מיטלמן 1957 ) . 2 במהלך שנות החמישים הזמין משרד העבודה עצמו מחקרים מקיפים להערכת שביעות רצונם של הדיירים . על אף התמונה שהצטיירה מביקורות של פוליטיקאים, עיתונאים ואדריכלים בני התקופה, דיירי השיכון הציבורי ביטאו
|
|