|
|
עמוד:13
עמם . עגנון אף היה חברו ורעו בעת שהותו בארץ . כשלונו האישי של כותב הרשימות בחלקו אף נכתבו כשכבר נתחוור לו כי לא יוכל להשאר בארץ כאילו נותן לדברים מימד מסויים של עומק, של ראית מי שנמצא בתור התרחשותם של הדברים ומחוצה לה בעת ובעונה אחת . כי בעיניו היה זה כשלון צורב של עצמו ושל האנשים שעמם בא במגע אר לא של הארץ, לא של הרעיון . זאת ועוד . בנוסף לרשמיו והתרשמויותיו של הכותב, מסופר בדפים אלה על פניות רבות של ידידים ומכרים, קרובים ורחוקים, אל הכותב בבקשת מידע על הסיכויים להאחז ולבנות או ! ביתם בארץ . והפניות באות מחוגים שונים ואף משכבות גיל ומעמד מגוונות . וכל זה מפינה אחת של גלות ישראל, מגליציה המזרחית ובוקובינה, פינה שבה אמנם הוצרו סיכוייהם של הצעירים היהודים לקנות להם מעמד ועתיד במקומותיהם, אך ששערי ההגירה בתוך הקיסרות או מחוצה לה לא נסגרו כלל לפניהם . כשמצרף אתה לכר את סוד קסם ההתחדשות התרבותיתלאומית שמהלכת הארץ על צעירים יהודים בגולה המבקשים את זהותם הלאומית העצמית, כפי שמתבטא הדבר היטב מתוך רשימותיו של הכותב, מתגלה לפניך באיזו מידה היתה העליה השניה פרי התפרצות ספונטנית של חוגים רחבים בקרב העם בתפוצותיו; כביכול לא היתה כינון התנועה הציונית עבורו אלא מעין מגעיד קסומה שהסירה את קללת הגלות ממנו ועשתה אותו שוב עם חי המבקש לחיות חייאומה תקינים בארץ מולדתו . או אז גם מסתבר מדוע דוקא הסתלקותו של המנהיג היא שהולידה את פריצת הצעירים ארצה . כאילו עם מותו נוכחו לדעת שכוחה של הציונות אינה בהשגת הצהרות, זכיונות או זכויות אצל זרים, אלא בהמרת כישוף איהעשיה מעם ישראל . או אז גם יסתבר כי החלטתם של ציוני גרמניה בהתכנסותם השנתית בפוזנא ב 1912 בדבר חובת ההגשמה האישית של עליה לארץ המוטלת על כל חבר בתנועה הציונית, לא היתה הצהרה אוטופיסטית בלתי מחייבת, ואפשר גם סיסמה טובה לצעירים שהתלקטו סביב קורט בלומנפלד כדי לכבוש את הנהגת התנועה, אלא משמשת היא בבואה נאמנה להלר הרוח שרווח בקרב רבים וטובים מבין ציוני גרמניה של אז . ויש לזכור : כמחציתם, אם לא למעלה מזה, של חברי התנועה הציונית בגרמניה דאז היו יוצאי אירופה המזרחית . רומה על כן כי קריאה ברשימותיו של יוסף פריד עשויה לסייע בידינו לראות את העליה השניה כפי שהיתה באמת : נסיונה הראשון של האומה היהודית על כל גווניה, רבדיה 13
|
|