|
|
עמוד:12
בעיית ההגדרה של "צורני" החבירה מורכבת מאד . חבירת הקיבוץ בדור השני נישאת בגיל יחסי צעיר ויולדת ילדים יותר משיולדת האשה בעיר ) טייגרשפר ,1975 רוזנר 1978 ( אף על פי שבאחרונה עובדות אלה נמצאות בתהליך של שינוי שעדיין מוקדס מלקבוע מסקנות לגביו . הואיל ועיסוקה במשפחה תופס לא מעט מזמנה הפנוי, הרי כל מה שקשור בעיסוקה זה נתפס עלידי החבירה כצורך מרכזי שלה . ייתכן שהיא עצמה דוחקת או מרדימה את צרכיה האחרים בתקופה זו של חייה כמו צורך הסיפוק מעבודתה או צורך בתגמולים מתרומתה לחברה . נוצר פה מעגל קסמיס שבו האשה עצמה מצמצמת את צרכיה לתחום שהוא קונפורמי לציפיות ולנורמות של החברה שבה היא חיה . תופעה זו מזכירה את התופעה שבטי פרידן מתארת בספרה "המיסטיקה הנשית" . מעגל קסמים זה משפיע לא מעט על ציפיותיה ושאיפותיה של בת הקיבוץ . מתברר שהתאמת ציפיותיה ושאיפותיה לסביבה גורמת הרבה להנמכתן ) ש . לבנה ,1981 י . דר ,1974 נו . אלון, 1975 ( . ציפיות ושאיפות נמוגות אלו גורמות לצמצום מגוון הצרכים שהבת המתבגרת מגדירה לעצמה . זהה ושווה או שונה ושווה בכל דיון בהגדרת המושג "שוויון המינים" מזדקרת השאלה : האם הכוונה ל"שונה אך שווה" או ל"זהה ושווה" ? הרי הכל יודעים שהאשה והגבר אינם זהים . כדי להתחשב בהבדלים, אנו נוטים לדגול בשוויון תוך שוני . גילה אדר ) קיבוץ געתון ( , בהרצאתה על הנושא בישיבת אנשי המדור הקיבוצי לקידום שוויון המינים ) ראה < מי 39 ( , טוענת שבעיית השוויון תוך שוני היא במקום נאשר מדובר בשוויון ערך האדם בכלל, אך לאודווקא כשמדובר במקרה ספציפי של שוויון המינים . השוויון תוך שוני ביחס לנשים, מתמקד בתפקידן כיולדות,תוך הנחה שכל מה שהן תעשינה לפני תקופת הפריון ולאחריה מושפע מתפקידן כיולדות . אם תוחלת החיים של החבירה בקיבוץ היום היא בסביבות ה ,80 תקופת פריונה מהווה רק 4 / / מחייה . אומנם אין להתעלם מהשוני, האם במציאות נתפסת באמת כל עבודה כשווה ? לדעתי, עלינו לבדוק אם עקרון השוויון בין המינים הוא אמנם פועל יוצא אמיתי של נל ההגדרות הבסיסיות שהוזנרו למעלה . נדי לנצל את ההזדמנויות שחברה מזמנת לילד, על הילד לגדול בסביבה המשדרת לו מסר ברור : שהאפשרות לבחור נתונה בידיו ושנמצאים בידיו הכלים הנבונים המאפשרים לו לעשות זאת בזמן הנבון . הטענה הנשמעת, שבנות בקיבוץ אינן מנצלות את ההזדמנויות העומדות בפניהן נמו לפני הבנים, מתעלמת מן העובדה שנקודת הזינוק של הבנים והבנות בקיבוץ אינה שווה . נקודת הזינוק עצמה היא נבר תוצר של חינוך פורמלי ושל חיברות ) סוציאליזציה ( . מהגיל הרך בני הקיבוץ מקבלים הכוונה ברורה מאד, לפעמים מודעת ולפעמים בלתימודעת . הם גדלים בסביבה שחלוקת התפקידים בה בין המינים הינה קוטבית מאד, והם מפנימים את מה שהקיבוץ משדר להם נ"טבעי" לנל מין . ) פירוט יתר בפרק "תיאור המצב" . ( נקודת זינוק שונה פוגמת ללא ספק בעיקרון "מנל אחד נפי ינולתו, לכל אחד לפי צרניו" . עקרון זה מבחין בין שוויון בנתינה ושוויון בקבלה . טלמון ואגוזי ) "צרינה בקיבוץ", 1981 ( מגדירים את "השוויון בנתינה" כהבאת היכולת הגלומה ביחיד למיצוי מרבי . נראה לי שהבעיה נעוצה בפירוש שאנו מייחסים ל"יכולת הגלומה ביחיד" . היכולת שאנו מייחסים ליחיד, מושפעת לרוב מסטיריאוטיפים של החברה ומידע ונסיון שנרכשו בגיל הנעורים . ההתאמה למקום עבודה, למשל, נעשית מבלי שאנו בודקים את יכולתו האמיתית של היחיד, ומבלי שאנחנו נותנים לו באמת את ההזדמנות לבדוק אותה . מראש אנחנו "מודדים" את יכולת היחיד לפי מינו . תפיסה שטחית זו מגבילה את אפשרות הנתינה שלו . יותר בעייתי הוא החלק השני של העקרון " . . . לבל אחד לפי צרכיו" או שוויון בקבלה . טלמון ואגוזי מגדירים שוויון בקבלה כ"זכות השווה לכל אחד להתקרב לסיפוק צרכיו ב : 1ותה מידה שבה מתקרבים האחרים לסיפוק צרכיהם" . 12
|
|