|
|
עמוד:9
בתנועה התחנכנו על סיפורי הראשונים שהיו לנו דמויות מופת . רצינו להזדהות עם דמויותיהן של אותן חלוצות צעירות שנאבקו על זכותו לעבוד לצד הגברים אם בסלילת כבישים ואם בחקלאות . . . ואכן, הפגישה עם המציאות לא היתה קלה . לא סוד הוא שבחברה הקיבוצית שלנו היום קיימת חלוקה על פי מין . הן בעבודה והן בתפקידים . אני שואלת ונוקשה . מדוע הפכה ההתפלגות הזאת למקובלת ? מדוע התמסדה ? האם לילד הזה התפללנו ? . . . נכון שהמבנה הבסיסי של הקיבוץ פתר חלק חשוב מהבעייתיות של שוויון המינים . מצבה הכלכלי של החבירה בהווה ובטחונה הכלכלי בעתיד מובטחים עלידי הקיבוץ ולא עלידי בן זוגה או אביה . השירותים המשותפים אמורים לפטור אותה מעול עבודת הבית המגבילה את הנשים שמחוץ לקיבוץ . אתת ממטרות החינוך המשותף היתה לשחרר את האשה מהקונפליקט התמידי בין תפקידה כאם מסורה ובין תפקידה באשה עובדת . אלה הם, כמובן, הישגים משותפים לחברים ולחבירות . ועוד; מבחינת מעמדה בחברה הקיבוצית החבירה היא אדם עצמאי . הערכה כלפיה בחברה אינה תלויה באביה או בבן זוגה . שמה הטוב של אשה חרוצה לא ייפגם למשל בגלל בן זוגה העצל, וכן להיפך . אלה הם הישגים לא מבוטלים . אם כך איך נסביר את העובדה שבמציאות פוגשים הבירות רבות כל כך המביעות אישביעות רצון מעבודתן בקיבוץ ? האם אפשר לומר שחזרתה של החבירה אל הבית אינה נעשית במחיר השתתפותה בחיי החברה ? האם החזרה באה כתוצאה מחוסר נחת ממעמדה בחיי הקיבוץ ? או האם ההתמודדות בין תפקידה בחבירת קיבוץ וביו תפקידה כבעלת משפחה היא למעלה מכוחה ? מחקרים המשווים בין בנות לבנים בקיבוץ ומחקרים המשווים בין בנות קיבוץ לבנות עיר מצביעים על הבדלים משמעותיים לרעת בת הקיבוץ בהישגיות, ביכולת לימודית, ביצירתיות, בדימוי העצמי וכיו"ב . ) י . דר 479ו, מ . אדילסט 089ו, מ . אלון 579ו ( . האם אין בכל אלה כדי להדליק לנו אור אדום ? הקדמה "שוויון המינים", "מעמד האשה", "זכויות שוות לאשה" . . . ביטויים המעוררים מגוון גדול של תגובות ביניהן רוגז, לעג, חוסר סבלנות תגובות מוכרות לכולנו : . . . "כל זמן שלגברים יש יותר כוח פיסי, לא יהיה שוויון בין המינים . " . . . "אין נושא שוויון המינים רלוואנטי לקיבוץו הרי הקיבוץ דוגל בשוויון ערך האדם ושוויון ערך העבודה וזה כולל גם נשים . " . . . "שלא יספרו לנו מעשיות . כל חבירה יכולה להגיע בקיבוץ לכל מה שהיא רוצה . אם היא לא מגיעה, סימן שהיא לא רוצה . " שמונה שנים לאחר עלייתי ארצה, הבנתי מה עומד בפני אם אקח על עצמי לבדוק ולפעול בנושא החבירה ושוויון המינים בקיבוץ . אני מודה ומתוודה שהתגובות שנתקלתי בהן ) ועדיין נתקלת ( מפתיעות אותי בכל פעם מחדש . בשניח טהייתי באמריקה הצפונית גדלתי עם מיתוס חזק מאד של דמות האשה בישראל ובקיבוץ במיוחד . תרמו למיתוס זה דמותה של גולדה בראש ממשלה, חובת הגיוס לצבא המוטלת על הבנות, וכמובן דמות החבירה בקיבוץ . עד היום עומד לנגד עיני מראה אותו פוסטר צבעוני שהיה תלוי במשרדי הסוכנות ושולחןהעליה הקיבוצי : חבירת קיבוץ שזופה במכנסיים קצרים וכובע טמבל, נשענת על עץ בפרדס, ידה אוחזת בפרי ועל כתפה תרמיל כבד . . . פרק בסוציאליזם למדנו בתנועת הנוער . את המושגים "שוויון ערך האדם" וישוויון ערך העבודה" קבלנו כמות שהם . לא פקפקנו בכך שמושגי יסוד אלה של האידיאולוגיה הקיבוצית כוללים שוויון בין המינים .
|
|