|
|
עמוד:10
מוסד הנשיאות בישראל 10 שלמותה מבית ומחוץ . כמעט בכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות נהוגה הפרדה בין ראש המדינה הסמלי ( הנקרא בדרך כלל נשיא . במונרכיות ראש המדינה הסמלי נושא תואר מלוכה ) לבין ראש הממשלה, שעומד בראש הרשות המבצעת . במדינות שנהוגה בהן שיטת ממשל נשיאותית הנשיא עומד בראש הרשות המבצעת וגם נושא בתואר של ראש המדינה . היחס למוסד הנשיאות בישראל היה מראשיתו אמביוולנטי . מצד אחד, זהו תפקיד שאפילו אלברט איינשטיין סבר שהוא למעלה מכוחותיו ולכן סירב להצעה להתמנות לנשיא לאחר מות הנשיא הראשון חיים ויצמן : אני נרגש עד עומקי נשמתי מהצעתה של מדינת ישראל שלנו, ומובן שאני גם עצוב על כך שאין לי אפשרות לקבל את ההצעה הזו ובוש בכך . כל חיי עסקתי בדברים אובייקטיבים, ועל כן אין לי את היכולת הטבעית וגם לא את הניסיון ביחס הנכון לבני אדם במילוי פונקציות רשמיות . על כן לא הייתי 1 מתאים די הצורך למילוי של המשימה הנעלה . ומנגד, לא פעם מובעת כלפי מוסד הנשיאות העמדה שהוא אינו ממלא את תפקידו הסמלי ושהוא מיותר, חסר תועלת ובזבזני . בשיח הציבורי משמשות בערבוביה הטענות בדבר חוסר התועלת במוסד זה, הביקורת על אופן השימוש בסמכויותיו ( חנינה למשל ) ועלותו התקציבית . בדברי ההסבר להצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אביגדור ליברמן משנת 2000 , לדוגמה, נכתב בעניין זה כך : מוסד הנשיאות איבד בשנים האחרונות את הלגיטימיות שהצדיקה את קיומו . מוסד זה אינו אובייקטיבי עוד והוא איננו מייצג את כלל עם ישראל ואין בו כדי לשמש בית ומוצא פה לכלל הדעות . נשיא המדינה הוא החותם כיום על החנינות לאחר שהוא מקבל את המלצתו של שר המשפטים . מצב שכזה אינו ראוי שכן חשוב שמוסד רגיש כמוסד החנינות יהיה תחת אחריותו של משרד מקצועי בלבד ללא השפעת גורמים לא מקצועיים כבית הנשיא . כמוסד שאינו יוצר כמעט דבר מלבד 1 מצוטט אצל ניב גולדשטיין, אלברט איינשטיין והמפעל הציוני ( 1919 - 1955 ) , אוניברסיטת בר – אילן, ,2018 עמ' 172 .
|
|