מאת העורכים

עמוד:4

מאת העורכים נבע לדעתו מאופייה הרעיוני שהיה רב­גוני במהותו ולא סכמטי ונוקשה; מן האנשים שהעמידו עצמם לרשותה וראו בעצמם עילית חלוצית משרתת; ומצירוף חד­פעמי של נסיבות היסטוריות שהביאו בהכרח להתהוותה של חברה חדשה, חברה שהיתה לדעת בובר 'אי­כישלון למופת' . יוסף גורני מתמקד בתהליך עיצובו וגיבושו של רעיון ההתיישבות השיתופית בחברה הפועלית בארץ ישראל בעלייה השניה . במאמרו הוא טוען כי תהליך העיצוב הפנימי של תכניה הרעיוניים ויעדיה המעשיים של תנועת הפועלים הארץ­ישראלית לא נעשה על פי קונספציה אידיאולוגית אפריורית של התיישבות פועלים שיתופית, אלא הניעה אותו אידאה של שירות לכלל, הן לאומית הן חברתית . אורח החיים השיתופי היה תוצר לוואי של אידאת השירות הזאת והתפתח אט­אט מתוך מציאות החיים המשותפת . יהודה ם ל וצק י בוחן במאמרו את הממד ההיסטוריוגרפי בחקר תולדות ההתיישבות השיתופית . עיקר מאמרו עוסק ברציפות הרעיונית שהובילה ליצירתה של הקבוצה הארץ­ ישראלית, תוך הבלטת מקומה של האידאה השיתופית בעיצובה . כמו כן בוחן מאמר זה את מכלול הניסיונות השיתופיים שקדמו ליצירת הקבוצה, ושימשו, לדעת הכותב, מעין תשתית ראשונית להקמתה . ישראל קולת בוחן את רעיון הקבוצה אל מול המציאות ההיסטורית בשנות העשרים, אז נוצר הזיהוי האידאולוגי המקסימלי בין הקבוצה השיתופית לתנועת העבודה הארץ­ ישראלית . להערכתו התנועה הקיבוצית בארץ אינה יכולה להיבחן רק כחלק מרצף רעיוני שהחל בראשונת הקבוצות, דגניה, אלא יש לראות אותה כצירוף של מניעים, צורות ותפקידים חדשים שעמם נדרשה להתמודד . נתן רוטנשטרייך משקף במאמרו התפתחות מאוחרת יותר, שבה הפך כוחן הרעיוני והמוסרי של התנועות הקיבוציות לכוח פוליטי . מאמר זה מתאר כיצד נקראו התנועות הקיבוציות לעמוד בראש תנועת הפועלים בארץ ולוותר על מאבקיהן בשאלות הנוגעות לאינטרסים הםקטוריאליים שלהן . מכלול הציפיות החברתיות שהונח לפתחה של ההתיישבות העובדת מעיד על התפקיד שיועד לה : הנהגה רעיונית ומוסרית, וזאת בלי שהובא בחשבון המחיר האישי והחברתי שתצטרך לשלם . חלקו השני של הקובץ : היבטים היסטוריים, בוחן את תהליך היווצרותן של מסגרות ההתיישבות העובדת למן ראשיתן, כהתיישבויות פועלים שיתופיות בתקופת העליות השנייה והשלישית, ועד להקמתן של תנועות ההתיישבות הקיבוציות והמושביות . חלק זה בקובץ נחתם בדיון על הקמתם של מושבי העולים בשנות ה­ 50 . יוסף בן ארצי עוסק במושב הפועלים שנוסד בראשיתה של ההתיישבות המושבית והיה מעין חוליה מקשרת בין המושבות החקלאיות שהוקמו בתקופת העלייה הראשונה לבין ההתיישבות המושבית השיתופית שנוצרה בתקופת ראשיתה של העלייה השלישית . אביגיל פז­ישעיהו בוחנת במאמרה את הקבוצה השיתופית כמסגרת הראשונה בארץ ששאפה ליצור בתוכה מערכת חיים המבוססת על שותפות כלכלית וחברתית מלאה . שותפות זו ביטאה באורחות חייה רעיונות חברתיים וקומונליים חדשניים, ואותם היא חתרה לשלב בהקמתה של התיישבות פועלים לאומית .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא