|
עמוד:11
האדם בחברה . סיפורים רבים בנושא הזיקנה, עוסקים בניגודי דורות וקשרים בין זקנים ונכדיהם . באוסף שלפנינו הוספנו עליהם ניתוחים על פרישת מעבודה, פנסיה, תוחלת חיים, סיעוד וטיפול בקשישים . נראה שהספרות על הזיקנה מהווה בעיה מורכבת . אצל סופרים לא מעטים בולטת מעורבות אישית בבעיות הזיקנה . כך בסיפורו של המינגוו', "הזקן והים", כאשר דרך חייו של הזקן נשארת בלי מוצא כדרך הסופר עצמו . גם סוויפט, בספרו "מסעות גוליבר", מושפע בלי ספק ממחלתה של אשתו וממחלתו הוא . אנדר' ג'יד כותב מתוך 'אוש : "בעת זיקנה אין הזקנים מסוגלים לכתוב על זיקנתם, ובאנשים צעירים לא התעסקו בה" . ומוסיף : "הזקן הוא אישיות מוגמרת, בלי ציפיות, בלי תקוות . לכן אין חשיבות למה שקורה לו בחייו;' סופרים אחרים לעומתו מציגים בעיות סוציאליות, כמו חוסר ביטוח פנסיוני, למשל בסיפורו של פלובר : "לב פשוט" . בספרות העברית החדשה הקדישו סופרינו מקום מועט לדמויות זקנים . הציונות, בעיקר הציונות החלוצית, שללה עקרונית את הזיקנה בגולה, עד אשר הושמדה בשואה . שני דורות בארץ גדלו כמעט בלי כל קשר עם הדור הזקן ורק בשנות ה 60 ובמיוחד בשנות ה 70 החלו עשרות סופרים ומשוררים לבטא געגועים לסבא ולסבתא בגולה ויחסי אהבה לזקנים המעטים שהגיעו לארץ . גרשון ברגסון, בספרו "צחוק בין הקמטים", מלמד על גל של סופרים המתארים סבים במייסדי היישוב ובוניו וכן את קשריהם עם נכדיהם . אך דמותם של הזקנים בספריהם היא כשל צעירים . בקטעי הספרות שלפנינו מתואר מגוון רחב של בעיות קשישים . הם מאפשרים למורה להציג ספציפית את שאלות ההזדקנות, במסגרת נושא כללי על ח < י האדם . תוך הסכמה לדברי סימון דה בובואר, בדבר דלות הספרות על הזיקנה, נכבד את המועט העומד לרשותנו . וכך כותב ד"ר יובל דרור, ראש המחלקה לחינוך בחטיבה האוניברסיטאית באורנים : "אסופת הרשימות, על
|
אשל - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל
|