|
|
עמוד:11
11 הפרדס האבוד 11 שנים . הוא גילה אז פתיחות יתר וסיפר סיפורים מפורטים שמעולם לא שמעתי . בייחוד השאיר עלי רושם סיפור היום האחרון שבילה בעיר לפני נפילתה בידי הכוחות היהודים במאי 1948 . האכזבה שלי הפכה הפעם לצער וכאב . רגשות אוחזים בי כל פעם שאני מבקר ביאפא ומנסה לשחזר את אותם מראות, את חיי אותם אנשים, את ריחות השווקים ואת הניחוח המבושם של פריחת ההדרים . לחקור את הפרדסים האבודים של יאפא ושל שאר ערי ההדרים הפלסטיניות אינו מעשה קל כלל וכלל . זהו מעבר הכרחי מריח הארומה המבושם האופף את הזיכרון העמום אל עבר אבק המסמכים הישנים, לפרדסים שנגדעו, למותג "תפוזי יפו" שעבר שינוי זהות ובעלים, למרחבי הפרדסים השוקקים שעברו מתיחת פנים והם נאנקים היום תחת עול הדחפורים והמחפרים היוצקים כל הזמן יסודות של בניינים גבוהי קומה ועתירי בטון . זהו מעבר כואב מבריכות ובארות ההשקייה, שחלק גדול מהן חרב, וחלק אחר סולק כליל מנוף המרחב בלבושו החדש . הזיכרונות הקולקטיביים והאישיים הבולטים ביחס לחברה הפלסטינית לפני ,1948 שמילאו את ילדותו של מוסטפא כבהא והשפיעו על רצונו המקצועי לשחזר את העבר, שונים משמעותית מאופן חווייתו של נחום קרלינסקי את הפערים שאליהם נחשף תוך כדי מחקר בין מה שהכיר כבוגר מערכת הסוציאליזציה הישראלית ההגמונית לבין רוחב הקיום הפלסטיני ועומקו לפני הנכבה, וכן מההבנה את עומקה של ההשכחה הישראלית המכוונת של מציאות מודחקת זו ; כל זאת למרות שפע המידע המצוי כיום במחקרים, בזכרונות ובספרות היפה על אודות החברה הפלסטינית טרם הנכבה ועל אודות הנכבה עצמה . מידע זה החל להופיע בקצב גדל והולך מאז הופעת מחקריו פורצי- 2 הדרך של בני מוריס והוויכוח הלוהט שבא בעקבותיהם . 2 . בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1947 – 1949 , תל-אביב :
|
|