|
|
עמוד:10
10 נמרוד אלוני אני מציע לבחון את השקפת העולם ואת מקור הסמכות של החינוך האלטרנטיבי על פי שיטת מיון אחרת - כזו שתאפשר הכלה רחבה יותר של מקורות הסמכות החינוכיים . דגם המיון שאציע כאן כולל גם הוא שלושה מקורות סמכות : ( 1 ) גישה סמכותנית-קולקטיביסטית, שבדומה לגישת החִברות החברתית, חותרת לעצב את הדורות הצעירים, גם בכוח ובכפייה, ברוח המורשות והנורמות החברתיות המקומיות ; ( 2 ) גישה הישגית-תוצרית, שניתן לזהות אותה עם הכלכלה הקפיטליסטית הדומיננטית בעת המודרנית ושחותרת ל"מצליחנות" בבורסת החיים התחרותית, תוך התעלמות מסוגיות של משמעות, מוסר, צדק חברתי, אותנטיות והגשמה עצמית ; ( 3 ) גישה הומניסטית, המבקשת לבסס את הזכות ואת ההזדמנות להגשמה עצמית ולקיום בכבוד לכול ; קל וחומר, שמחויבת לקדם כל ילד וילדה למיטבם, תוך הקפדה על פתיחות דעת וכבוד האדם, ולקראת חיים אוטונומיים ומלאים של התפתחות, הגשמה עצמית ושותפות פורייה והוגנת בטבע, בחברה ובתרבות . על פי מיון זה, כך נדמה לי, איננו נדרשים לפשרות בזיהוי ובמיקום השקפת העולם ובמקורות הסמכות של החינוך האלטרנטיבי . די בהתרשמות ראשונית כדי לעמוד על כך שהחינוך האלטרנטיבי נולד ויוזם ופועם כאלטרנטיבה מובהקת, הן לגישה הסמכותנית- קולקטיביסטית, המשעבדת את הילדים למורשות ולנורמות החברתיות המקומיות והן לגישה ההישגית-תוצרית, המתעלמת מעולמם ומצורכיהם של הילדים ומשעבדת אותם למטרות אקסטרינזיות של מצליחנות חברתית וכלכלית - המנוכרת לטבע הילדים, לסביבה הטבעית, ללמידה המשמעותית, לאידיאלים התרבותיים ולטוב המשותף החברתי-אזרחי . לעומת זאת, הגישה ההומניסטית בחינוך, כפי שהתפתחה במהלך ההיסטוריה, מזמנת קשת רחבה של זיקות והעדפות, שמהן ניתן להרכיב אין-ספור קומפוזיציות פדגוגיות הומניסטיות .
|
|