|
|
עמוד:9
9 ידע בנדידה, רעיונות בהגירה ושאולי ניטלת מהם במעבר לתרבות אחרת . המעביר והמקבל - על פי תפיסה כזו - הם בבחינת "צינורות", ולו רק משום שהתבוננות דיסציפלינרית מודרנית בהיסטוריה של המדע בדרך כלל לא התעניינה בקשר השיטתי בין ידע לזהויות אלא להפך, התאמצה לנתק אותו או להדחיק את קיומו . התעלמות זו קשורה גם לעמדות פוליטיות המושרשות בהוויה הפוליטית של העידן המודרני, שבו ידע הועבר לרוב מן המרכז לפריפריה, בעוד "חומרי הגלם" של הידע - תצפיות, חלוקות טקסונומיות, נתונים סטטיסטיים, תיאורים של הצומח והחי וכו' - הועברו מן הפריפריה למרכז כמו "סחורות", בעיקר על ידי מי שידע מה כדאי לקחת וגם מה ( אם בכלל ) כדאי לתת ובאיזה אופן . במסגרת מושגית כזו, העובדה שידע מועבר אינה משנה את אופיו ואת טיבו, כשם שעצם ההעברה אינה משנה את היוצר האקטיבי של הידע . המקבל משתנה - אך רק באופן חד- כיווני : הוא מקבל את הידע מהמרכז, שהופך אותו ל"נאור" יותר . ההנחות הללו התערערו במידה זו או אחרת בתקופתנו - או לפחות הן אינן מובנות מאליהן עוד . למשל, החשיבה של תומס קון על היווצרותן של מהפכות מדעיות חידדה את ההכרה ברלוונטיות של מוסדות וקהילות של מדענים ביצירתו של ידע חדש . כך גם עבודותיו של מישל פוקו הותירו חותם על החשיבה הקשורה בכינונם של סובייקטים על ידי פרקטיקות הידע שהם מפתחים . השינויים הפרדיגמטיים מצאו ביטוי בין השאר בוויכוח על רציונליות בפילוסופיה של המדע ובאנתרופולוגיה, ב- Strong Program בסוציולוגיה של הידע - עליית STS-ה מצד אחד, והקשר בין ידע, סובייקטיביות וסובייקטים קולקטיביים סביב השיח הפסיכואנליטי מצד שני - ואף ב"מלחמות המדע" של שנות ה- 90 ובמגמות שנקראות כיום Gegoraphies of Knowledge ו- Mobilities Studies , אשר התפתחו בעשור האחרון . בהקדמה זו נבקש להראות בקצרה כיצד גיבשנו מסגרת תיאורטית העוסקת בנדידה של ידע ובהגירה של רעיונות, מה שנראה
|
|