|
|
עמוד:9
9 הדלת עדיין נעולה עצלות וחוסר מוטיבציה להדהד במודעותם של כל הנוגעים בדבר ולהחתים בחותמו העמוק את דימוים העצמי, הערכתם העצמית וביטחונם העצמי של התלמידים המדוברים, שקיבלו ביטוי דרמטי בדברי המרואיינים דאז . מאז, לאורך עשרות השנים האחרונות חלו במערכת החינוך תהליכי שינוי רבים בנושא זה, שאף זכו לתהודה רבה הן בקרב ההורים והן בציבור הרחב . בשנות ה- 90 פותחה במשרד החינוך מדיניות חינוכית פדגוגית שמטרתה להתאים את בית הספר לתלמידים עם ליקויי למידה בכל הנושאים הארגוניים והחינוכיים . בשנת 1996 מונתה על ידי שר החינוך ועדת מרגלית לבחינת מיצוי יכולותיהם העיוניות של תלמידים עם ליקויי למידה . בהמשך למסקנות הוועדה ( מרגלית, 1977 ) הוקם במשרד החינוך גף ליקויי למידה, שהופקד על קיום המדיניות האמורה . גף זה פיתח שני תחומי עבודה עיקריים : האחד - הקמת צוות רב-מקצועי בכל אחד מרובדי מערכת החינוך שקיבל על עצמו אחריות לנושא על כל היבטיו ; האחר - עריכת הכשרות של יועצים חינוכיים, פסיכולוגים חינוכיים ומורים לצורך יצירת מודלים של איתור התערבות ואבחון . בשנים הראשונות של המאה ה- 20 עיצב הגף ציר של רצף טיפולי לתלמידים הנזקקים משלב הגן ועד סיום בית הספר התיכון, וציר של מורים מומחים בתהליכי למידה, לסיוע בביצוע התאמות בדרכי הוראה והיבחנות שיתאימו לצורכיהם של הנ"ל . נוסף על כך, הורחבו תוכניות בתי הספר לעבודה עם הורים והוקמו קבוצות הורים ; קוימו כנסים ומפגשים בהשתתפותם ונכתבו עבורם חוברות הדרכה ומידע, וכן התקיים מהלך הסברה מסיבי בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, שנועד להגביר ידע ומודעות לנושא בקרב הציבור הרחב בכללותו ( אל-דור 2014 ) . מתחילת שנות האלפיים נקבע הבסיס האידיאולוגי של מדיניות משרד החינוך, שעל פיו "בכל תלמיד עם הפרעת למידה קיים פוטנציאל להצלחה וחובת המדינה ליצור את התנאים למימושו" ( משרד החינוך, 2003 ) . ליישומה של
|
|