|
|
עמוד:8
8 המחשבה הפוליטית של דוד בן-גוריון — מבחר ממאמריו תשובה אחרת טמונה בהיקף הכתיבה הרחב מאוד של בן-גוריון . בן-גוריון היה שייך לדור של מנהיגים כותבים . הוא הרבה לכתוב ואף הרבה לפרסם . הוא כתב במשך רוב חייו, ורוחב היריעה של כתיבתו מתבטא לא רק בזמן ובכמות, אלא גם בנושאיה . בתוך מרחב כזה קל למצוא נושאים שמעסיקים את החברה בישראל מאז ועד ימינו מזוויות מבט שונות . מגיל צעיר למדי — מאז נעשה עורך כתב העת של מפלגת פועלי ציון, האחדות , בשנת 1910 , כתב בן-גוריון על אירועי השעה ללא הרף . הוא הגיב על המציאות במאמרים שהתפרסמו בבמות שונות — עיתונים, כתבי עת, מאספים וספרים — במשך כשישה עשורים, כמעט עד מותו . גם בתקופות הסוערות ביותר והאינטנסיביות ביותר מבחינתו, בהיותו יושב ראש ההנהלה הציונית ואחר כך ראש הממשלה, כשהיו בידיו כלים יעילים יותר מכתיבה לשינוי המצב — המשיך לכתוב ולפרסם מאמרים, לעתים בשמו המלא ולעתים בשם עט, כדי שדמותו ותפקידו לא יָצֵלו על הטיעון עצמו ( למשל, בכרך זה : ׳מונחים ערכים׳, 1957 ) . במשך השנים גם נאומים שנשא בעל פה עלו על הכתב והוסיפו להיקף הרחב של כתיבתו . לא היו אלה תגובות מקריות למציאות ולרוב גם לא נוסחאות מוכנות מראש ; הן נוסחו מתוך תפיסת עולם מובהקת ומבוססת, תפיסת עולם שהתגבשה והתבררה יותר ויותר . הכתיבה שימשה את בן-גוריון לארגון מחשבותיו ופעולותיו והייתה גם חלק מכלל המעשה הפוליטי שלו . היא הייתה במה להצבת יעדים, לעתים לפני שהיו מעשיים, כשרק נראו באופק : כמו רעיון הקמת מדינה יהודית תוך כדי מלחמת העולם הראשונה ( ׳מתן ארץ׳, 1915 ) או השכלה אקדמית חינם לכלל האוכלוסייה בשנות השישים ( ׳עם עובד אקדמי׳, 1961 ) . היא הייתה קריאה לפעולה : ליישוּב הנגב ( ׳לישע העולים והשממה׳, 1954 ) , לקליטת עלייה ( ׳ייחוד וייעוד׳, 1950 ) ולאחדות העם ( ׳המדינה והמפלגה׳, 1964 ועוד ) . הכתיבה שימשה אותו לביקורת המציאות ופעמים רבות הייתה הביקורת פתח לעשייה . הוא ביקר את מדיניותה של התנועה הציונית והסתמכותה של אינטרסים של בעלי הון ( למשל : ׳הפועל בציונות׳, 1932 ) , וביקורתו הכתובה הייתה צעד לפני שינוי מדיניות זו . הוא ביקר בעל פה ובכתב את פעילות הארגונים שפרשו מארגון ההגנה ( ׳טרור או מאבק ציוני׳, 1944 ) , כצעד בדרך למעצר החברים בארגונים אלה . הוא ביקר את מונחי המפתח של תקופתו — הסוציאליזם והציונות ( ׳מונחים וערכים׳ ) כדי לנסות וליצר מסגרת חדשה של מונחים למדיניות חדשה . בן-גוריון התייחס בכתיבתו לא מעט לעבר, לסוגיות מרכזיות בהיסטוריה היהודית, בהיסטוריה של המזרח התיכון ובהיסטוריה העולמית . נטייה זו ניכרת כמעט בכל כתביו אבל היא בולטת במיוחד במאמרים הפרוגרמטיים, הרחבים, כמו ׳ייחוד וייעוד׳ . לרוב שימש העיסוק שלו בסוגיות היסטוריות להארת סוגיות עכשוויות, אך הדיון בהן עומד גם בזכות עצמו . בכתיבתו התייחס גם לעתיד כפי שדמיין אותו, ואפשר למצוא בה הערכות שונות להתפתחות האדם, החברה והמדע .
|
|