|
|
עמוד:41
כסלו תשפ"ה . דצמבר 2024 גיליון 99 41 בשבע חזיתות מתמחים במבצעים מיוחדים הנערכים בשגרה . מבצעים אלה מתאפיינים בתהליך הכנות אינטנסיבי וממושך, שעשוי לעיתים לארוך חודשים . מדובר אפוא באנשים שגישת המב"ם תפורה למידותיהם המקצועיות . כישוריהם והלך מחשבתם מותאמים פחות לעיסוק בתהליכים ארגוניים רחבים כגון כשירות מילואימניקים בשעת מלחמה ומוכנות מערכי האיסוף לשעת חירום . גם כאן יש לשאול מהו האיזון הנכון בין טיפוח היכולות המיוחדות, לבין שמירה על כשירות ומוכנות היכולות המודיעיניות הדרושות בזמן מלחמה . הבעייתיות בהליך המינויים באמ"ן אינה מסתכמת בזאת . בשנים האחרונות, בכול הנוגע למינוי בעלי תפקידים מדרגת בכירוּת בינונית ( דהיינו סגני אלופים ) ומעלה, הצטמצם והלך כובד משקלם של העקרונות המקצועיים המסורתיים שנועדו להבטיח שלכל תפקיד ותפקיד ימונה האדם בעל הניסיון והכישורים המתאימים ביותר . תחת זאת, ניתנה עדיפות לקצינים בעלי כישרונות ואוריינטציה טכנולוגיים, גם כאשר הם היו מעוטי ניסיון, חסרי רקע מודיעיני מתאים לתפקיד, ונטולי היכרות עם "הצבא הגדול" והמרחב האופרטיבי הצה"לי . המצב הגיע עד לרמה ששידרה למשרתי הארגון מסר של "זלזול במקצוע המודיעיני" . התופעה התבטאה במינוי של רל"שים, עוזרים וגורמים ללא רקע מודיעיני מתאים לתפקידים בכירים בחיל, וזאת על אף חוסר ניסיון, או ניסיון דל של כהונות קצרות במיוחד בתפקידים מודיעיניים . מגמה זו החלישה את אמ"ן בכובעו כקצין המודיעין של הצבא, ואת מוכנותו למלחמה . לקראת תהליך הבראה ארגון חפץ חיים, שרוצה לשמור על רלוונטיות, חייב להפיק לקחים ולהשתנות לנוכח משברים קולוסאליים . אל לנו לפספס את ההזדמנות הזאת . לשם כך נחוצים שינויים עמוקים, שיעמדו, כך אני מציע, על האדנים שלהלן . ראשית, על אמ"ן לשוב ולהיות קודם כול, ולפני הכול, גוף המודיעין של צה"ל, שמטרת העל שלו היא הכרעת אויביו במלחמה ובשאר מצבי החירום והשגרה . כל פעולותיו של אמ"ן – בניין הכוח והפעלתו, שגרת האימונים וההכשרות, הליך המינויים, ויסות המשאבים ועיצוב התרבות הארגונית – צריכות להיגזר ממטרת העל הזאת . על כל פעולה להימדד על פי תרומתה לעיצובו מחדש של אמ"ן כגוף המסוגל לספק מודיעין להכרעת האויב בכל סיטואציה ובכל הקשר . שנית, יש לבסס מחדש את מיומנויות הפרט במקצועות היסוד באמ"ן . אומנם אנחנו חיים בעידן טכנולוגי, אבל המלחמה היא עדיין ממלכת האי - ודאות, והיא מוכיחה לנו שוב ושוב שאין תחליף לגורם האנושי בפיתוח הכישורים המקצועיים עד לרמה הגבוהה ביותר, תוך הסתייעות מאוזנת בטכנולוגיות מורכבות . על אמ"ן לשוב ולאמץ את גישת ה"פרך המודיעיני", הגורסת כי הישגים מודיעיניים נקצרים בזכות עבודת נמלים מתישה של איסוף נתונים וצירופם ב"עבודת יד" לכדי תצרף שלם . יש להישמר מהנטייה לחפש קיצורי דרך טכנולוגיים, ויש לרסן את גישת "לכל בעיה – אפליקציה" . אין צורך להחזיר את אמ"ן לתקופת האבן, אולם איזון מחדש של התלות בפתרונות טכנולוגיים נדרש גם נדרש . שלישית, יש לחזק מאוד את ההיכרות של גורמי המחקר עם המנטליות האסלאמיסטית . מאמץ זה צריך לבוא לידי ביטוי בהכשרות ייעודיות, אף שלא ברור אם יהיה די בכך כדי להתגבר על הפער שבין המנטליות המערבית של מרבית המשרתים באמ"ן לבין ההוויה האסלאמית של אויבינו . ישנו אפוא צורך בשילובם של מזרחנים ומומחים לאסלאם במלאכה המודיעינית . כפי שאמר יצחק רבין בעת ששירת כמפקד פיקוד הצפון : תפקידו של קצין המודיעין הוא לנתח את הפעילות הצבאית של האויב ולהציגה בבירור למפקדו, ולא להתיימר לפתח מומחיות מזרחנית . לשם כך, טען 4 רבין, ישנם אנשי מקצוע אחרים . לבסוף, יש לוודא שלתפקידי הליבה בראשות אמ"ן ימונו אנשים מתאימים, שביצעו תפקידי מודיעין במסגרות היסוד הצה"ליות ( חטיבות, אוגדות, פיקודים ) . זאת, בניגוד למגמה שפשתה בארגון בעשור וחצי האחרונים . הראינו לעיל כי לתהליכים בנושא המינויים יש השלכות בדמות התרחקות אמ"ן מהבנת צה"ל וצרכיו . השבעה באוקטובר לא היה רק תקלה טכנית בעבודת המודיעין של צה"ל . להיפך, הייתה זאת תוצאה כואבת של תהליכי עומק שליליים שעברו על הארגון במשך כעשור וחצי . צו השעה הוא השבת מושכלות היסוד של מלאכת המודיעין לאגף המודיעין . אפשר שחודשים רבים של מלחמה עוד לפנינו . מוטב להתחיל את תהליך ההבראה מהר ככל האפשר . התהוותה כאן תרבות ארגונית של הסתמכות כה עזה על חדשנות וטכנולוגיה, עד שאלו הפכו לחזות הכלל . יש לשאול מהו האיזון הנכון בין טיפוח היכולות המיוחדות, לבין שמירה על כשירות ומוכנות היכולות המודיעיניות הדרושות בזמן מלחמה הערות 1 גיא אסיף, "הכינוי שלנו הוא קופי שמע : הזלזול המסוכן באלחוטנים של 8200 ", + ynet , 2024 . 5 . 31 . 2 ראו דנה פרייזלר - סווירי, "המעבר מהמב"ם למלחמת 'חרבות ברזל'", בין הקטבים 41 , עמ' 13 – 28 ( זמין גם באתר האינטרנט של כתב העת ) . 3 שם . 4 סימן טוב והרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור, עמ' 68 .
|
|