|
|
עמוד:20
כסלו תשפ"ה . דצמבר 4202גיליון 99 20 בשבע חזיתות שהיה לפני כן ולא משהו חדש בשטחים', או לכל היותר 'צפויות בשנה הקרובה 1987 הפרות סדר חמורות בשטחים . " ההפתעה נבעה מחוסר הבנה של התהליכים הפוליטיים והחברתיים העמוקים בתוך החברה הפלסטינית, שהחלו כבר לאחר סיום מלחמת ששת הימים . במילים אחרות, האינתיפאדה היוותה את שיאו של התהליך ולא את ראשיתו . על רקע זה ניתן להבין את התמשכותה של האינתיפאדה כמה שנים, שלא כהערכת קהילת המודיעין בראשיתה כי מדובר "בסיבוב נוסף של מהומות שניתן לדכא אותן, והסדר יחזור לקדמותו" . כאמור, המחקר מצביע על טעויות בהערכת הצד הערבי והצד הפלסטיני גם על ידי מומחי אקדמיה ( היסטוריונים של המזרח התיכון - 'מזרחנים' ) אשר נטלו חלק בעיצובה של הערכת המצב הלאומית של אמ"ן, בתקופה שבין שתי המלחמות . זאת, מתוך הערכה שרווחה בצמרת קהילת המודיעין, באשר לכישוריהם לחזות התפתחויות לטווח ארוך . באווירת האופוריה אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, שגרמה לצמרת הביטחונית הישראלית לראות במעוות את התהליכים הפוליטיים והצבאיים שעברו על העולם הערבי, חיזקו ה'מזרחנים' את הלכי הרוח בצמרת צה"ל ובקהילת המודיעין, במקום לצלצל בפעמון האזהרה ולהתריע מפני השאננות והיוהרה . לדעתי, חלקם של אותם אנשי אקדמיה בכשלים של המערכת הממסדית בגיבוש הערכות המצב בתקופה זו היה משמעותי : נוצרה סביבה תומכת ומחבקת שהצמיחה בועה של הערכות, אשר הובילה, בסופו של דבר, למחדל של מלחמת יום הכיפורים . אדגים זאת בהערכת המצב שהכינו מומחים בכירים ממכון 'שילוח' ( 'דיין' ) בשנת 1971 על פי דרישת אמ"ן, ונושאה היה "דמותן הפוליטית והרעיונית של מדינות ערב בשנות ה - 07" . מטרת המחקר הייתה להציג התפתחויות סבירות בדמותן הפוליטית של מדינות ערב בעשור השנים 1971 - 1980 . המחקר סוכם באוגוסט ,1971 ובאוקטובר 1971 הופץ על ידי אמ"ן - מחקר לצרכניו, כסקירת מודיעין מיוחדת . בתחזית המחקר של המכון בלטה מגמה כללית של המשכיות . ההערכה טענה כי האיבה לישראל אינה מוליכה, באופן שיטתי ומתוכנן, לעימות צבאי מלא, וכי עדיפותה הצבאית של ישראל יצרה "אינטרס ישיר" של רגיעה . סיכום המסמך היה : "לא נראה כי בעשור הקרוב יחולו שינויים באופי הסכסוך הישראלי - ערבי . אשר לזירה הפלסטינית, המסמך התייחס להמשך המצב הקיים בגדה המערבית, או התפתחות מבוקרת ביוזמה ישראלית" . ברור שההערכה ב - ,1971 לפיה העשור הקרוב אינו צופן בחובו שינוי באופי הסכסוך, הוכחה כשגויה ורחוקה מאד מהמציאות . ועוד שתי אפיזודות הממחישות את היחס הממעיט בהתייחסות מערכת הביטחון לאיכות הלאומיות הפלסטינית החדשה : האחת, פרופ' ( אל"מ בדימ . ) זאב דרורי, כתב בספרו 'אש בעמקים, מלחמת ההתשה בחזית המזרחית 1970 - 7691' : " . . . ממרחק הזמן צה"ל לא נתן את המשקל הנכון לתנועה הפלסטינית, ובודאי לא התייחס לארגוני המחבלים כתנועת שחרור לאומית . ההתיחסות למחבלים הייתה בדרך כלל יחס של זלזול, גם בישיבות מטכ"ל ועל אחת כמה וכמה בקרב הלוחמים . הזלזול בלוחמי הארגונים הפלסטינים הביא לא פעם לקורבנות מיותרים בהיתקלויות, במרדפים ובסיורים" . והשנייה, התייחסותו של ראש אמ"ן, האלוף אהרון יריב, במסגרת 'עדכון יום א' בשלהי שנת 1972 . כראש הדסק המדיני בענף הפלסטיני, דיווחתי על תחקור שערכתי לקצין פת"ח שנתפש עם חוליה בניסיון לחדור לרצועת עזה דרך הים . הבעתי בפניו את דאגתי נוכח הרמה הגבוהה של אישיותו ומהמוטיבציה והלהט הלאומני שלו, במיוחד אם הוא מייצג את רמת מפקדי הארגון . תגובתו המיידית הייתה : SO WHAT" , כמה דיוויזיות יש להם ? " . הופתעתי, כיוון שציפיתי שהוא יתייחס למשמעות הנרחבת של דאגתי, אך דבריו השתלבו בהלך הרוח הכללי, שאפיין את אלופי המטכ"ל . לסיכום, ראיית מרכיבי הסכסוך הישראלי - ערבי בכלל, והישראלי - פלסטיני בפרט, התאפיינה בהערכת חסר של גורמי המודיעין ומקבלי ההחלטות בישראל . זו התייחסה לא רק למנהיגות הערבית, לצבאות, ולארגוני המחבלים הפלסטינים, אלא גם לחברה הערבית בכללותה . ליחס זה התלוו היבריס, יהירות, שיכרון עוצמה, שנבעו מתחושת עליונות של ישראל, תוך כדי שלילת כל אפשרות של עימות צבאי ביוזמה ערבית, לרבות פלסטינית . כך הופתענו במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים, באינתיפדה הראשונה, וכעת שוב - בשבעה באוקטובר 2023 . חיוני וחשוב שהצמרת החדשה של אמ"ן, וצמרת הקהילה בכללותה, יתעמקו בסיבות להישנות התופעה ההיסטורית, ובדרכים למנוע, או לפחות לצמצמה בעתיד . ניתן להבין מדועו הופתעו גורמי מודיעין ואנשי ממשל בשטחים ממועד פריצתה של האינתיפאדה הראשונה, מעוצמתה ומעצם התמשכותה . צילום : נתי הרניק לע"מ ראש אמ"ן אלוף אהרון יריב . התפיסה הבסיסית בצמרת הביטחונית הישראלית הייתה : כמה דיוויזיות יש להם . . . ? צילום : פריץ כהן לע"מ
|
|