|
|
עמוד:52
כסלו תשפ"ה . דצמבר 4202גיליון 99 52 בשבע חזיתות גרוסמן במאמר אותו פירסם בבית המדרש הווירטואלי של "ישיבת הר עציון" : מניתוח דברי הפרשנים הקלאסיים : "משמעות ה"עיניים" קשורה לידיעותיו של חובב את סודות ההליכה במדבר : מהיכן כדאי ללכת, מתי, כיצד לבנות אוהלים, כיצד למצוא מקורות מים, מה לאכול, וכיו"ב . . . " ליתרו ידע רב במישור הביצועי, אולם עיון ב"רקורד" אותו צבר יגלה מיד כי היכולות האלו כללו גם את תחום האסטרטגיה הרחבה יותר . ההיכרות והידע עם תרבות האויב היה ה"נכס" לו נזקקו ישראל במלחמותיהם נגד אויבים לא מוכרים, נגדם עתיד משה לשלוח את תריסר סייריו, בכדי לאסוף עליהם מידע . יתרו, הוא "מכרה זהב" מודיעיני בזכות ניסיונו והיכרותו האינטימית מאד עם האויב ועם הילך חשיבתו, כדברי בעל ה"כלי יקר" : "והיה כי תלך עמנו כי עיקר צורך דבר זה הוא בהיותך הולך עמנו ומחשבתך משוטטת בארץ מולדתך" . בניגוד למתן מידע "טכני" על האפשרויות לשרוד במדבר, למידע צבאי שימסור יתרו יש משמעויות בעייתיות מאד מבחינה מוסרית . מידע זה עלול לחרוץ לשבט את גורלו של מדיין, העם ממנו בא יתרו . כבר בכותרת דבריו של משה, ניכר המתח שעתיד לפרוץ בפרשייה זו . חובב מכונה בשני כינויים רציפים : "המדייני" ו"חותן משה" . שני כינויים אלו משקפים שתי זהויות של האיש : מחד גיסא הוא "מדייני" במוצאו, אולם מאידך גיסא הוא "חותן משה", כך שבהחלט ייתכן שיבחר להצטרף לחתנו ולבתו במסע במדבר . הדילמה הזו עמוקה כפליים, מאחר ובמסגרת זו, יתרו אמור להשתתף במלחמה נגד "עמו ומולדתו", כפי שאמנם מתארת התורה בהמשך : "ויצבאו על מדין כאשר ציווה ה' את משה ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם" . בהתאם לפירושו המבריק של האבן עזרא, משה מבין מיד מה מפריע לחותנו ולכן מעלה מייד הצעה חליפית לפתרון הדילמה המוסרית : הוא לא מבקש לחתנו תפקיד נגד מדיין, אלא : "ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לְעֵינָיִם" . דהיינו, עכשיו, תיפרד מאיתנו ותתקדם בתור חיל חלוץ שיסייע לנו לפחות בשלב הזה של הנדודים במדבר, אותו אתה כה מיטיב להכיר ( ונסתפק בכך ) . אם אמנם כך קרו הדברים, מה היא הסיבה להפסקה הפתאומית של הדיאלוג בין משה ויתרו ? על פי הסברו של האבן עזרא, ההצעה מתקבלת וכך אכן התרחשו הדברים : ” ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה" . כלומר, ארון הברית נוסע שלושה ימי הליכה לפני משה והעם, כשיתרו וכנראה גם בני ביתו, בראש, כסיירים ומורי דרך . כלומר, יתרו מקבל את הצעת משה ומתפקד כ"עיניים" . התורה, סותמת ואיננה מפרשת לנו אם יתרו עתיד להשתתף גם בכיבוש הארץ . בין אם נובע הדבר בכדי שלא לצייר בשלילה את דמותו, ובין אם אכן בחר יתרו שלא לקחת חלק בכיבוש, הרי שבסופו של דבר זכו בניו לנחול את הארץ והתנחלו באזורים אותם לא הורישו בני ישראל : וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת - בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד ; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת - הָעָם" . ( שופטים א' ט"ז ) . בהמשך, נדדו והתיישבו בחלקם באזורים נוספים . במלחמות לאחר כיבוש הארץ, נזהר שאול לבל יפגעו בהם חלילה בשוגג : "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל - הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי, פֶּן - אֹסִפְךָ עִמּוֹ, וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם - כָּל - בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם ; וַיָּסַר קֵינִי, מִתּוֹךְ עֲמָלֵק" . ( שמואל א' ט"ו ) . צאצאי יתרו, "אל נבי שועייב" בפי הדרוזים, היו בני ברית נאמנים לברית דמים זו עוד בטרם נכנסו בני ישראל לנחול את הארץ, וכך היו ונותרו לאורך כל השנים מאז ועד עתה . אין זה מקרה כי העדות הראשונה במערב על הדרוזים היא זו של המטייל רבי בנימין מטודלה, המעיד עליהם במחצית המאה ה - ,12 כי : "אין דרים ביניהם יהודים כי אם באים אליהם בעלי אומנות וצובעים ויושבים ביניהם באומנות ובסחורה וחוזרים לבתיהם . והם אוהבים ליהודים, והם קלים ברגליהם לרוץ על ההרים ועל הגבעות" . ברית הדמים האסטרטגית הזו, עומדת מאחורי הפסוקים, המשפט הקצר ואותה מילה בודדת בערבית, בעזרתה הבין רבי אברהם אבן עזרא את התמונה המלאה, שהייתה סתומה ונסתרת מעין כל . תמונה, הסוגרת מעגל של 3000 שנה על ברית - דמים וברית - חיים בין בני בניו של משה רבנו, ובני בניו של הנביא שועייב, הלא הוא יתרו חותן משה . ושוב, כבעבר, אין כמו מה שהתרחש בשנה האחרונה במלחמת 'חרבות ברזל', והקרבת בני העדה הדרוזית רבי התעוזה, אומץ ותבונה בפעילותם במערכה, כדי להוכיח את עוצמתה של ברית זו . עיון ב"רקורד" אותו צבר יתרו, יגלה מיד כי היכולות האלו כללו גם את תחום האסטרטגיה הרחבה יותר ברור לחלוטין כי על פי המדרש מילא יתרו תפקיד בכיר בממסד הפוליטי / צבאי / משפטי גם של עמלק, בנוסף לאלו שאותם מילא במדיין ובמצרים פגישת משה ויתרו Joachim Wtewael 1638 - 1566
|
|