|
|
עמוד:24
כסלו תשפ"ה . דצמבר 4202גיליון 99 24 בשבע חזיתות אשליית הוודאות היא אפוא התוצאה הטבעית כמעט של החיבור שנוצר בין מומחי ההיכרות העמוקה לבין שטף המידע האיכותי שביסס לכאורה את מומחיותם וסילק כל ספק ומבוכה גם המעטים שערערו על קונספציית "חמאס מורתע ודבק בהסדרה" לא הצליחו לדמיין את מתקפת הפתע של השבעה באוקטובר או להתריע עליה שלהם עם מושאי המחקר תאפשר להם לזהות את העיתוי שבו מתרחש השינוי . אבל, הניסיון מלמד שאפילו האנשים הקרובים לנו ביותר, כאלו שאנו נגישים להם מאוד ואין בינם לבינינו מחסומי שפה או תרבות, מפתיעים אותנו . זאת, למרות ההיכרות העמוקה שלנו איתם ועם דפוסי פעולתם לאורך השנים . אין ספק שלקהילת המודיעין הישראלית הייתה בעיה עמוקה בהבנת האופן שבו תרגמה תנועת החמאס את החזון שלה לתוכנית התקפית קונקרטית : הן לגבי תהליך בניין הכוח למימוש התוכנית והן לגבי ההחלטה הקונקרטת לבצע את המתקפה . וזאת כאשר לחלק מאלו שמעורבים בכישלון הייתה היכרות עמוקה מאוד עם חמאס שנצברה משך שנים ארוכות . לכישלון היו שותפים גם חלק מהמומחים האזרחים שעסקו בחמאס . גם המעטים שערערו על קונספציית "חמאס מורתעת ודבקה בהסדרה" לא הצליחו לדמיין את מתקפת הפתע של השבעה באוקטובר או להתריע עליה . המסקנה שנובעת מכך היא שההיכרות העמוקה עם האויב כשלעצמה, עם כל חשיבותה העצומה, לא יכולה להיות בסיס יחיד להבנת המציאות . היא חייבת לבוא לביטוי בתוך מסגרת ספקנית וביקורתית, שמכירה באופן עמוק באפשרות קיומו של פער בהבנת המציאות . גם "מידע איכותי" לא יהפוך את המציאות לשקופה מקורו של הזרם השני הוא בגישה שלפיה הבסיס העיקרי להבנת המציאות הוא מידע איכותי . בספר נעילה ( 1991 ) מתאר יואל בן פורת את המידע כ"זכות הקיום של המודיעין" . מאחורי גישה זו עומדת ההנחה שהסיבה העיקרית לאי הוודאות הם פערי מידע ולכן תכלית המודיעין היא להשיג את המידע שיוכל לפוגג את אי הוודאות . זרם זה התחזק מאוד אחרי מלחמת יום הכיפורים והוביל להשקעת משאבים עצומים ולמבצעים עתירי סיכון שנועדו להגיע קרוב ככל שניתן למקבלי ההחלטות אצל האויב במטרה להשיג משם את המידע שיוכל להוביל להבנת המציאות, וספציפית להתרעה למלחמה ( "ידיעת הזהב" ) . גם למידע יש כמובן חשיבות עצומה והוא הבסיס לכל העשייה המודיעינית . הוא מה שמבדיל את המודיעין מדיסציפלינות אחרות שעוסקות בהבנת המציאות . אבל, הפתעת השבעה באוקטובר הזכירה שוב שעניינים חשובים מאוד אינם מופיעים במידע, או שקשה לזהות אותם במידע ללא מסגרת תפיסתית נכונה . המידע תומך כידוע בכמה אפשרויות וללא הצבתן של אפשרויות נוספות ובחינה ביקורתית שלהן אין במידע עצמו ערך רב . המידע שכן התקבל לא הובן, והציפייה ל"ידיעת זהב" נכזבה גם במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים . גם יהושפט הרכבי הזהיר מהנטייה "להגזים בחשיבותו של המידע" . אשליית הוודאות היא אפוא התוצאה הטבעית כמעט של החיבור שנוצר בין מומחי ההיכרות העמוקה לבין שטף המידע האיכותי שביסס לכאורה את מומחיותם וסילק כל ספק ומבוכה . להתפתחותה תרמה כנראה גם גישה חדשה שהחלה לחדור לאמ"ן מאז שנות ה - 90 . לגישה זו, יש יתרונות מסוימים ולצידם גם חסרונות . אבל נראה שהיא שימשה מסגרת נוחה הן להתפתחותה של אשליית הוודאות והן לשינוי שחל במעמדו של המודיעין, ובמקומו סביב השולחן של מקבלי ההחלטות . המודיעין "המאפשר" הפך להיות "מחויב" יותר לאסטרטגיה ( המדינית והצבאית ) של ישראל ו"מגויס" יותר למאמצי ההשפעה שתכליתם לעצב את המציאות, לא פעם תוך עקיפת המאמץ להבנתה . המפתח הוא בתרבות המודיעינית איך ממשיכים מכאן ? "עלינו לקבל את אי הוודאות כעובדה וללמוד לחיות איתה" סיכמה רוברטה וולסטטר את ספרה על הפתעת פרל הארבור ( 1962 ) שזכה לאחרונה לתרגום לעברית ( 2023 ) . חלק מההתמודדות קשור בהגדרת תכליתו של הפרויקט המודיעיני . "העניין, אחרי הכול, הוא לא לחזות את העתיד" הסביר ג'וזף ניי במאמר רב השפעה שפרסם בשנת 1994 בפוריין אפיירס "אלא לסייע למקבלי ההחלטות לחשוב עליו" . ואכן, ניתן להתכונן לאי הוודאות של ההווה והעתיד, ולמודיעין יש תפקיד מרכזי מאוד בהתכוננות הזו . אבל, כמו שמסביר ניי "איש לא יכול לצפות את העתיד וזאת תהיה טעות להעמיד פנים שניתן לעשות זאת" . הלקח האמיתי של השבעה באוקטובר מלמד אפוא באופן עמוק על חלקיותו של הידע המודיעיני, שבריריותו, זמניותו ותלותו באוסף רחב ומגוון של גורמים . גם המידע האיכותי ביותר וגם הניתוח המבריק יחיא סינוואר ומוחמד דף, מתכנני מתקפת השבעה באוקטובר : לקהילת המודיעין הישראלית הייתה בעיה עמוקה בהבנת האופן שבו תרגמה תנועת החמאס את החזון שלה לתוכנית עבודה קונקרטית .
|
|