|
|
עמוד:23
כסלו תשפ"ה . דצמבר 2024 גיליון 99 23 הרכבי : יכולת לחדור לתוך מחשבותיו של האויב ולהכיר אותו אפילו יותר טוב מכפי שהוא מכיר את עצמו הנחת היסוד שלפיה ניתן לחזות את דפוסי הפעילות העתידיים לפי אלו שננקטו בעבר היא בעייתית ומחמיצה את הדינאמיות של החיים האנושיים מעניקה למודיעין . תהליך הפקת המודיעין תואר כמעין "מפעל" שמייצר באופן תעשייתי שטף עצום של מידע איכותי שמזין באופן ישיר את קבלת ההחלטות . בספר אמ"ן במציאות מורכבת ומשתנה שפורסם לאחרונה ( 2024 ) העלה מאיר פינקל את ההשערה שבאמ"ן ובמקומות אחרים בצה"ל התפתחה המחשבה שמידע איכותי כזה "יפתור את הבעיה הצבאית הנצחית של קבלת החלטות בתנאי אי ודאות" . כמו איקרוס מהמיתולוגיה היוונית שהתקרב מדי לשמש, נראה אפוא שבאמ"ן ובצה"ל ניסו בשנים האחרונות להתקרב לוודאות . הביטוי המובהק לניסיון השאפתני להתגבר על אי הוודאות היה המושג "עליונות מודיעינית" שהפך שגור הן באמ"ן והן בצה"ל . במאמר שפרסמו קצינים באמ"ן בשנת 2020 בכתב העת בין הקטבים תוארה העליונות המודיעינית כמצב שבו "האויב חשוף" בפנינו "בכל רגע נתון ולאורך זמן", מהלכיו "נקראים בזמן אמת" ו"לבטיו ושיקוליו נהירים" לנו . חום השמש התיך כידוע את כנפיו של איקרוס הצעיר וגרם למותו . מתקפת הפתע של השבעה באוקטובר המחישה לאמ"ן ולצה"ל את אשליית הוודאות . מהיכן צמחה האשליה שהעליונות המודיעינית יכולה להפוך את האויב לשקוף לנו ולהתגבר על אי הוודאות ? נראה שמדובר בחיבור בין שני זרמים עמוקים שהיו קיימים גם בעבר באמ"ן ( ולמעשה בקהילת המודיעין כולה ) ובחיבור עוצמתי ביניהם שהתרחש בשנים האחרונות . השיקום של אמ"ן צריך אפוא לכלול גם פרידה מרעיון העליונות המודיעינית בגרסתו הקיצונית ובעיקר מאשליית הוודאות . הנחת היסוד צריכה להיות שהמציאות לגבי האויב והסביבה לעולם לא תהיה חשופה, ברורה ולגמרי מובנת . כלומר, שלעולם יהיה פער בין הבנתנו את המציאות לזו שמתקיימת בפועל . "ההיכרות העמוקה" לא מספיקה מקורו של הזרם האחד הוא בגישה מודיעינית שלפיה הבסיס העיקרי להבנת המציאות הוא בהיכרות עמוקה עם תרבותו, עם שפתו ועם ההיסטוריה של האויב . בספר המודיעין כמוסד ממלכתי – הספר הגנוז ( 2015 ) נכללת הרצאה הפרידה של יהושפט הרכבי מאמ"ן שבה הוא מסביר שהיכרות עמוקה זו היא שמאפשרת "לחדור למוחו של האויב", היינו "למחשבותיו, לגישתו, להלכי רוחו ולתגובותיו" . הרכבי מתאר אפוא יכולת לחדור לתוך מחשבותיו של האויב ולהכיר אותו אפילו יותר מכפי שהוא מכיר את עצמו . הוא גם מסביר את הגיונה ואת תכליתה . "על סמך לימוד ההווה נוכל לנסות לנחש מה יהיה בעתיד" הסביר הרכבי במאמר מאוחר יותר וביטא בכך גישה שמזהה את תפקיד המודיעין עם חיזוי העתיד . להיכרות העמוקה עם האויב יש אכן חשיבות עצומה והיא מרכיב עיקרי במאמץ המודיעיני . אי אפשר להפריז בחשיבותה . במידה רבה, היא הבסיס לכל העשייה המודיעינית . אבל, בגישה הזו נעוצה בכל זאת בעיה עמוקה שכן מאחוריה עומדת למעשה הנחה סמויה שלמציאות יש חוקים ( או דפוסים ) שאנשי המודיעין יכולים לפענח . לפי גישה זו, הפענוח של החוקים הוא זה שמאפשר לאנשי המודיעין לחזות את העתיד . לכך כיוון הרכבי כאשר כתב כי "זיכרון טוב הוא תנאי ראשון בשביל להיות נביא" . זאת, אף שהוא עצמו היה מודע לבעייתיות הזו ובמקום אחר הזהיר מהצגת המודיעין "כמוסד לנבואות" . הבעיה העיקרית עם גישה זו היא שלמציאות הדינמית, עתירת השחקנים והאינטרסים של הביטחון הלאומי, אין חוקים . לכן, הנחת היסוד שלפיה ניתן לחזות את דפוסי הפעילות העתידיים לפי אלו שננקטו בעבר היא בעייתית ומחמיצה את הדינאמיות של החיים האנושיים . מנהיגים אינם פועלים לפי "חוקים" או "דפוסים" שאותם ניתן "לפענח" . הם מקבלים החלטות לנוכח המציאות המשתנה ומצליחים לא פעם להפתיע כאשר הם משנים את תפיסותיהם וחורגים מדפוסי הפעולה הקודמים שלהם . אנשי מודיעין המחזיקים בתפיסה זו מודעים כמובן לאפשרות של שינוי בהתנהלותו של האויב, אך מאמינים שההיכרות העמוקה הכול היה שם : עליונות מודיעינית מדהימה : סייבר, מודיעין לאומי, מודיעין אסטרטגי, מודיעין אופרטיבי, מודיעין טקטי, עליונות מבצעית וחשאיות - והתוצאה . . .
|
|