|
|
עמוד:9
9 הפ וליטיקה של ה אוכל התחלנו והפסקנו לאכול דברים, ומתי המציאו את מה ש"אכלנו תמיד" . כיווּן בחיים עדיין לא היה לי, אבל ידעתי שיהיה שם אוכל, איכשהו . רציתי לקרוא עוד, אבל כיוון שטלי ואני היינו בתנועה, ערכנו הסכם : בכל פעם שאסיים ספר, ורק כשאסיים את כולו, אוכל לקנות חדש . חזרנו לארץ עם ארבעה ארגזי ספרים . מאז אני שרוי במסע אינסופי בעקבות האוכל שלנו, סיפורו ומקורותיו . ולא היינו נפגשים כאן, בספר הזה, אלמלא נתקלתי בקושי במסע . קושי שהיה גדול עלי — הניסיון להגיע למקור . לא ציפיתי שזה יהיה קשה כל כך, ומוזר כל כך . כשחזרנו לארץ התחלתי ללמוד וכבר הדרכתי ליקוט ובישול של צמחי מאכל . ידעתי איך להשיג שום בר ועלי חרדל ומתי מבשיל החרוב . רציתי להתחקות גם אחרי השום, החרדל והעגבניות שאני קונה . רציתי לדעת איך הם גדלים, איפה הם עוברים, בני כמה הם כשהם מגיעים אלי . נווה איתן הוא קיבוץ של חקלאים ורפתנים . עמק המעיינות כולו חרוש בשדות חקלאיים . הייתי בטוח שזה יהיה פשוט . אבל כשנכנסתי למרכולית בקיבוץ ושאלתי מאיפה הירקות, לא ידעו לענות לי . גם הספק שהביא אותם לא ידע, ולא ידע את מי לשאול . גם בסופרמרקט בבית שאן לא ידעו . מוזר . התקשרתי למספר של שירות הלקוחות של סנפרוסט, שהודפס על שקית
|
|