|
|
עמוד:8
8 אורי מ איר – צ 'יזי ק זה קרה ב- 2017 , כשחיפשתי בקיבוץ מבנה להקים בו את מקום העבודה שלי, המרכז להנהגת הבריאות שבו אני מלמד וכותב . בחללים המוזנחים דמיינתי את הכיתה, הספרייה, מעבדת ההתססות והמטבח שבו נבשל כל מה שנגדל . בחצר דמיינתי בוסתן, שם יצמחו ירקות ופירות, ונרדה דבש מכוורת . לדמיין, כך נולד גם הקיבוץ הזה, לא ? עוד לא הייתי בטוח מה בדיוק נעשה שם, במבנה ובבוסתן שבחצר . עוד לא ידעתי למה אני רוצה אותם . אבל ידעתי שיקרה שם משהו . או במילותיו של אברי, אני כנראה משוגע . השיגעון הזה נולד כמעט חמש-עשרה שנים קודם לכן, כשטלי ואני טיילנו בארצות הברית, בחיפוש אחרי עצמנו, כשעוד לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות . זה קרה בחנות ספרים יד שנייה בסן דייגו, כשחיפשתי ספר מתכוני בריאות, ומשום-מה משכתי מהמדף מהדורה מקומטת של ספר משנת 1973 , " "Food in History . רציתי בזמנו לאכול אוכל מזין יותר, אבל עוד לא התעניינתי במקור של האוכל . עד לאותו הרגע . הספר הלהיב אותי כל כך . הוא ענה לשאלות הכי מעניינות שאף פעם לא שאלתי — למה יש בעולם כל כך הרבה סוכר, איך פטנט מהמאה התשע-עשרה לטחינת גרעיני חיטה הפך את הלחם הלבן מיקר ונדיר לנפוץ בעולם, איך רכבות הולידו את תעשיית המזון, ובכלל מאיפה האוכל שלנו מגיע, למה
|
|