|
|
עמוד:12
פתח דבר 12 תקוות וחרדות פיעמו בקץ המאה גם בליבם של יהודי אירופה . מרביתם טרם הבינו את עוצמת התמורות הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות שהתרחשו החל מראשית המאה השמונה עשרה, גם אם חשו היטב את משמעות האוטונומיה האינדיבידואלית שהטביעה את חותמה על התקופה כמציאות וכמשאת נפש . הם לא ידעו, למשל, שהתרחשה קפיצה משמעותית בהיקפה של האוכלוסייה היהודית בעולם, שצמחה ביותר מפי שניים, עד לשני מיליון וארבע מאות אלף, כשני מיליון מתוכם באירופה . מעטים יחסית היו מודעים לתנופה של תנועת החסידות ברוסיה הלבנה, בליטא, באוקראינה ובגליציה או לאמנציפציה שזכו לה יהודי צרפת . לעומת זאת האמין למשל סוחר היין דב בר בירקנטל מגליציה, שביטחונם של היהודים התחזק במידה ניכרת . לדעתו שליטי החסד באירופה "הרבה הגו כבר בפיוסים, ותודה לאל אין שטן ופגע רע לבני עמינו מעת התחלת ממשלת המלכים הנ"ל [ מאז הקיסר יוזף השני ] ויתן ד' עד ביאת הגואל לא יאונה לנו שום רע" . כיום, הוא הדגיש בשנת 1800 באופטימיות, נעלמו מפולין עלילות דם "וחלילה לשום שר ושופט להאמין כזאת על בני ישראל" . הרציונליזם גבר, המלומדים הפריכו את אמונות הנצרות ושללו את הניסים, הנאורים ביקרו את הדת ונחלשה האמונה בעל - טבעי ( "והנה זה קרוב לשלשים שנה או יותר שלא נשמע מנזקי השדים לבני אדם" ) . מעטים יחסית פונים לבעלי שם לסיוע, ורק החסידים עוד מאמינים בהם . אך במקביל גבר החילון השטחי והמגונה בעיניו בקרב צעירים ש"מורגלים מנעוריהם בתאוות עולם הזה ומוותרים לעצמם כמה ממצות עשה ולא תעשה, שהרבה מהם נתערבו בגוים" . 3 פרידה פסימית מן המאה השמונה עשרה נשמעה בדיאלוג ספרותי בין שתי שנים, שנת תק"ס היוצאת ושנת תקס"א הנכנסת, שהודפס בפראג תחת הרושם המביך של הפרשה הפרנקיסטית שהתעוררה שם ויצרה תודעת משבר . תחילה מדווחת תק"ס למחליפתה, שבזמנה לא התרחש לכאורה דבר הראוי לציון . עולם כמנהגו נוהג, "אין שלום ואין רעות, אין דבקות ואין התחברות, אין מוסר ואין חכמה" . המלחמות חסרות התוחלת נמשכות כמימים ימימה, "ועוד היום לא נשתנה, חנית ומזמר יעבירו בארץ, דם נשפך כמים, והחרב בל הושב עוד על נדנה" . אבל לבסוף היא מודה שהציפייה הפרנקיסטית לחבלי משיח קשים מביישת אותה ומסמנת אותה לרעה בספרי ההיסטוריה : "אחותי ! אל נא תצחקי בקרבך אודותי, ואל אהיה לבוז בעיניך ובעיני כל אחיותי ! הלא לא עלי האשמה", ורק טיפשותם של בני אדם רודפי הבלים היא שהכתימה את השנה שלי . "איככה בספרי הקורות יזכר שמי לחרפה ולבזיון רב, ואני טהורה ! ", היא התלוננה . הרי ההתעוררות הדתית - מיסטית
|
|