|
|
עמוד:14
14 | חוקי פרקינסון לבין גודלו של הצוות המופקד עליה יש קשר מועט, אם בכלל . היעדר עשייה של ממש לא יביא בהכרח לפנאי . חוסר מעש לאו דווקא יתבטא בבטלנות ניכרת לעין . החשיבות והמורכבות של הדבר שיש לבצע תופחות ביחס ישיר בהתאם לזמן שניתן לצורך העניין . העובדה הזאת מוכרת לרבים, אולם השלכותיה הרחבות יותר, בעיקר בתחום המדיניות הציבורית, לא זכו לתשומת לב מספקת . הפוליטיקאים ומשלמי המיסים הניחו — עם הפוגות מסוימות של פקפוק — שעלייה כללית במספר עובדי הציבור משקפת בהכרח גידול בנפח העבודה שיש לעשות . הציניקנים הטילו ספק באמונה הזאת, ודימו כי ההכפלה במספר עובדי הציבור ודאי הותירה חלק מהם ללא מעש — או אפשרה לכולם לעבוד פחות שעות . למעשה נראה כי האמונה והספק שגויים שניהם . במציאות, אין שום קשר בין מספר עובדי הציבור לבין כמות העבודה . העלייה במספר הכולל של העובדים הללו נקבעת על פי חוק פרקינסון, והיא הייתה זהה כמעט בדיוק בין אם היקף העבודה היה גדל, בין אם היה מתכווץ, ואף נעלם . החשיבות של חוק פרקינסון נעוצה בעובדה שמדובר בחוק מנבא גדילה, המבוסס על ניתוח הגורמים השולטים בגדילה זו . תוקפו של חוק זה, שהתגלה לאחרונה, חייב להסתמך בעיקר על ראיות סטטיסטיות, ואלו יגיעו בהמשך . את הקורא המצוי יעניין יותר ההסבר של הגורמים שביסוד המגמה הכללית שהחוק הזה מתאר . אם נשמיט את הפרטים הטכניים — ויש הרבה כאלה — נבחין קודם כול בשני כוחות מניעים . בהקשר שלנו נוכל להציג אותם בשני היגדים אקסיומטיים כמעט, ואלה הם : ( 1 ) "פקיד
|
|