|
|
עמוד:11
העדמה : בין הטבע של מרגולין לאעוטהומני : שלנו | 11 הקיבוצים שבסמוך לטבעון ( אורנים - המכללה האקדמית לחינוך ) , הרי שהדנ״א של מורשתו פועם בעוז בשתי המכללות גם בימים אלה . בשתיהן נולדו בשנים האחרונות מגמות הומניסטיות-סביבתיות או אקו-הומניסטיות, המשלבות פדגוגיה מתבוננת, קיימות סביבתית, רגישות תרבותית וחינוך לדמוקרטיה וחיים משותפים . משותפת למגמות אלה היא ההתכוונות לתיקון עולם ולפדגוגיה מרפאה שתביא מזור למחלות התרבות של זמננו ; פדגוגיה המשדכת בין האחריות ההומניסטית לכבוד האדם באשר הוא אדם עם ראיית הטבע לא כרכוש לבעלות ולאדנות אלא כקהילה לשייכות ולהשתתפות ; פדגוגיה קשובה ואקטיביסטית העומדת על כך שהפתרונות לזוועות שמחוללים בני אדם לזולתם והחורבן שבני אדם מביאים על משאבי הטבע אינם גלומים בחידושים טכנולוגיים או המצאות מדעיות, אלא כרוכים בראש ובראשונה באתיקה : בהתנערות מהתנהלות כוחנית, אנוכית וחמדנית כלפי אדם וטבע והחלפתה בהתנהלות דיאלוגית, מכבדת, מידתית והרמונית . מרטין בובר, ההוגה והמחנך הגדול, בן-דורו של מרגולין, התמקד בתורתו הדיאלוגית ביחסים הקשובים והמלאים שבין בני אדם, אך פה ושם הרחיב את מעגל הדיאלוג והדגים כיצד יכול אדם להשביח את אנושיותו באמצעות דיאלוג עם עץ וללמוד לחוות טבע לא-אנושי בצורה הרבה יותר רוחנית ומעמיקה ומכבדת מאשר רק כצומח שמיש בעולמו הוא . המחנך הגדול מרגולין, שדבריו פרושים כאן בהמשך, כמו משלים את בובר מהכיוון ההפוך : נקודת המוצא שלו היא ההתנסות המלאה בטבע – החושית, הרגשית, השכלית והאסתטית – ובאמצעותה מתרחבת ומתעדנת אישיות האדם ; וכאדוות מים הולכות ומתרחבות השלווה, המשמעות וההרמוניה ונעשות לאיכויות מהותיות לאדם בנוהגיו עם הטבע שסביבו ועם הזולת שבעולמו .
|
|