|
|
עמוד:13
13 5 אני : “קראתי לא מזמן את ‘יאקוֹבּ פוֹן גוּנטן‘ שלך והתלהבתי . איפה בעצם התהווה הספר הזה ? “ — “בברלין . הוא במידה רבה פנטזיה פיוטית . קצת נועז, נכון ? גם אני מעדיף אותו על פני יתר הספרים הארוכים שלי . “ כעבור הפסקה הוא אומר : “היכולת של סופר לדלל את העלילה ולצמצם את המרחב שלה מעידה בדרך כלל על גודל הכישרון שלו . אני חשדני מראש כלפי סופרים שמצטיינים בבניית עלילות ושנזקקים לעולם ומלואו בשביל הדמויות שלהם . חיי היומיום מספיק יפים ועשירים כדי שניתן יהיה להפיק מהם ניצוצות ספרותיים . “ שיחה על אוגוסט פוֹן קוֹצֶבּוּ . רוברט מעלה על נס את החן והליטוש החברתי של המחזאי הגרמני הזה . הוא נזכר שקוֹצֶבּוּ הוגלה לסיביר לשנה אחת בתחילת המאה ה- ,19 ושחיבר על כך ממואר בשני כרכים . סוף חייו נראה אף הוא לקוח מתוך מחזה : הוא נרצח בידי סטודנט לאומני קיצוני בשם קַרל לוּדוויג זַנד . קוֹצֶבּוּ נתפס מן הסתם כבלם וריאקציונר בשל הביקורת שמתח על בני ארצו שילר וגתה . רוברט מפקפק ביכולתה של הספרות השוויצרית להתעלות על עצמה כל עוד היא תקועה בכפריות . לדבריו עליה לאמץ גישה קוסמופוליטית ורחבת אופקים, ולזנוח את הנטייה חסרת המעוף של היצמדות לאדמה ולחיי האיכר . הוא משבח את הסופר השוויצרי אוּלי בְּרֵקר, המכונה “האביון מטוֹגֶנבוּרג“, ואת רשימותיו על מחזות שייקספיר . כמה שונים ונעלים היו גם האידיאלים של גוֹטפריד קֶלֶר לעומת אלה של הסופרים 5 Jakob von Gunten ( 1909 ) , רומן מאת רוברט ואלזר הכתוב בצורת יומן של תלמיד פנימייה . ראה אור בהוצאת עם עובד בתרגום אילנה המרמן .
|
|