|
|
עמוד:9
9 3 לדבריו מעולם לא זכה לתמלוגים על יצירה זו, וכשנותרה קַרל . על המדפים בחנויות הספרים, הועברה עד מהרה למכירת חיסול . בכלל, נטייתו להתרחק מהקליקה הספרותית הסבה לו נזק כספי כבד . החנופה היא לחם חוק במקומות רבים, אבל הוא פשוט בוחל בה . היא מורידה את הסופר לדרגת מצחצח נעליים . כן, הוא מרגיש שזמנו עבר . אבל זה לא מטריד אותו . כשאדם צועד לקראת גיל שישים, עליו להיות מסוגל לשנות את גישתו לחיים . את ספריו כתב כשם שאיכר זורע וקוצר, יוצר שתילים, מאכיל את הבהמות ומדשן את האדמה . מתוך תחושת מחויבות וכדי לא למות מרעב . “זו הייתה בשבילי עבודה כמו כל עבודה אחרת . “ הוא מציין את שבע שנות שהייתו בברלין ואת שבע השנים שלאחר מכן בבִּיל כתקופה הפורייה ביותר בחייו הספרותיים . איש לא דחק בו, איש לא פיקח עליו . הכול צמח בניחותא, כמו תפוחי עץ על עץ תפוחים . השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה היו, בהיבט האנושי, תקופה מבישה בשביל רוב הסופרים . כתיבתם נעשתה ארסית ומרושעת . והרי מחובתה של הספרות להקרין אהבה, להיות נעימה . אסור ששנאה תהיה לכוח מניע . השנאה היא גורם עקר . בתקופה ההיא, בעיצומה של אותה הפקרות אפלה, החלה לדבריו שקיעתו האמנותית . פרסי הספרות חולקו למשיחי שקר או לפלוני אלמוני כלשהו . נו טוב, נגד זה הוא לא יכול לעשות שום דבר . אבל הוא לא ירכין ראש בשל כך בפני איש עד יום מותו . אשר לקליקות ולפרוטקציונרים למיניהם, הם ממילא מתחסלים מאליהם . בין האמירות האלה הוא שוזר דברי הלל על “אידיוט“ מאת 3 קַרל אֶדמוּנד ואלזר ( 1877 - 1943 ) , אחיו הבוגר של רוברט, היה צייר, גרפיקאי ומעצב תפאורות, ואייר רבים מספריו .
|
|