|
|
עמוד:12
12 | אילאור פורת שבמרכזם נמצא היחס שבין המשל והנמשל או בין חידה לפתרון . יש בהם המון חידות היגיון, עיסוק ביחסים בין מדיומים אומנותיים, בשפה או בחפצים . לעומת זאת, אין בהם מספיק "מציאות" : חוויות אנושיות, רגשות, יחסים מפורשים עם בני אדם או וידויים מרגשים על כאבים . איילה בלאנדר, למשל, טענה ששירתו של לסקלי עוסקת ברעיונות מופשטים ומורכבים, יותר מאשר ברגשות מעוררי הזדהות . לטענתה בכל השירים חוזרת תבנית קבועה : "פירוק התופעות והחפצים לפרטי פרטים, וניסיון לשרטט את מערכת היחסים שבין האדם כאובייקט חי לאובייקטים הדוממים, העוברים לעיתים קרובות תהליך של האנשה" . היא כותבת כי בשירי לסקלי "החוויה האנושית מוצגת בעיקר כאוסף תרגילים מילוליים המדיפים ניכור [ . . . ] אין בשירים תחושה של כאב, הזדהות או צער ; זהו עולם מנוטרל מרגשות, ואפילו הפחד, החרדה וניתוק — שהם מוצרי הלוואי של עולם קר כזה — אינם מצליחים ברוב 1 המקרים להגיע אל הנמען" . שירתו של לסקלי מציבה, לכאורה, חזות לא רגשית . חזותה היא אינטלקטואלית, משחקית, ארס פואטית ואקספרימנטלית . ענת ויסמן כותבת על המסורת הזאת, ובעקבות שירו של אבידן, "סאדוסֶמנטיציזם" היא מכנה אותה שירה "סאדוסמנטיציסטית" . אבידן, היא מסבירה בעקבות הגדרתו של זלי גורביץ', "מגדיר עניין ומשחק איתו, הופך בו 2 יוצרים והופך בו, רק לא להיות מוטל תחת משפט, רגש, מושג כלשהו" . אקספרימנטליים וסאדוסמנטיציסטיים, המקושרים לרוב לתנועות אוונגרד כמו הדאדא והקוביזם, מואשמים במשחקיות-יתר, באי-מובנות, ובנורא מכל — היעדר רגש . בספר הזה — הראשון שנכתב על שירתו של לסקלי — אני מקווה להאיר במעט שמש את עולמו האפל של לסקלי ולהראות את הדרכים המרגשות שבהן הפואטיקה שלו עובדת . 1 בלאנדר 1986 . 2 ויסמן ,2010 185 .
|
|