|
|
עמוד:10
10 סיגל נאור שבעת קריאת שירת דבורה הרימה את ידה וביכתה את אמו של סיסרא שעמדה בחלון וציפתה, לבנה שלא יחזור, שמחתי . הוקל לי . לפני ימים מספר היא צלצלה אליי, בתי שחיה בפריז, ואמרה לי : "אמא, אני צריכה אותך עכשיו . אל תשכחי את מה שלימדת אותי . " נמלאתי צער וחוסר אונים . אֵם שלא יכולה לגונן על בתה . בים סוער אני טובעת עכשיו, מנסה למצוא את קרש האנושיות, להחזיק בו, להיאחז . שלא ידהר ליבי לצד כאבו הכן של חברו של בן הזוג שלי וידרוס, ידרוס . שלא ייגס ליבי בסבלם האנושי של החפים מפשע . הבוקר, כשהתעוררתי, עלה לפניי לפתע זיכרון ביתה הדל של סבתי זכרה לברכה בשכונת קריית אליעזר בחיפה . בשולי שביל האספלט מול ביתה היה בקוע פתח קעור וממנו הציצה אדמה שהעשב הירוק צמח עליה לגובה, בפראות . לא נכנסתי דרך הפתח אלא נשארתי עומדת מולו, מתבוננת ביופי, משתוקקת אליו שיזכיר לי מי אני . ה ת פ ר ס ם ל ר א ש ו נ ה ב " פ נ ס " , א ו ק ט ו ב ר 3 2 0 2 ; ב פ ע ם ה ש נ י י ה ב א ס ו פ ה " כ ל ה פ ת א ם ה ז ה — מ ס ו ת מ י מ י מ ל ח מ ה " , ד צ מ ב ר 3 2 0 2 , ו ב פ ע ם ה ש ל י ש י ת — ב ס פ ר ז ה . ה א נ ו ש י , ר ק ה ו א , כ ל ה ז מ ן . ו ע כ ש י ו .
|
|