|
|
עמוד:14
שהם בני דמותם . השיבה המאוחרת כמחברים מבוגרים אל מחוזות ילדות אוטוביוגרפיים מעמדה ממקדת של ילד מבנה עמדה רטורית כפולת פנים וחוצת זמנים, המשקפת תחושת שבר או חסר בתוך הווה פגום, לצד שחזורו של העבר כמקום ילדות שורשי ומוכר, שאומנם מבצבצים בו כבר סדקים ראשונים אך ניכרת ביחסם אליו גם תחושת געגוע . איך מיוצג העבר ? כיצד מצטיירים ההווה של העבר וההווה של המחבר דרך נוכחות מבעו הכפול של הזמן ? ומה משמעותה של החזרה הספרותית אל מה שנצרב בתודעה כייצוגים בעלי נוכחות סמלית בילדות הארץ- ישראלית ? ספר זה הוא ניסיון לברר או לאפיין את האופן שבו עוסקים שלושת הסופרים בני הארץ בגילום העבר של ילדותם, שהוא במובנים רבים גם ערש "ילדותה" של הציונות המתחדשת . תיחום הזמן לתקופה שבין סוף שנות ה- 60 לשנות ה- 80 הוא היענות למהלך ספרותי שאינו מנותק מתהליכי השינוי החברתיים והפוליטיים שעברו על החברה בישראל בשנים אלה . 1 קליטתן של הגירות שנות ה- 50 מארצות ערב, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, המהפך הפוליטי, עלייתה של התנועה הפמיניסטית ותהליכי ההפרטה הקפיטליסטיים - הם כולם תהליכים שאיימו להדיח את חברת המתיישבים הפועלית ממרכזיותה, ועל כן החזרה אל העבר באמצעות הכתיבה היא גם התמודדות מעמדת הווה עם השינויים, עם ההתרחקות או עם השבר של בית שהיה, שניכרת בה לא פעם גם כמיהה מאוחרת אל מה שנעדר . לא במקרה מתמקד הספר ביצירותיהם של סופרים גברים ממוצא אשכנזי, המזוהים עם הספרות הישראלית הקנונית ומשתייכים למעמד שהיה הגמוני ופריבילגי בשנות ההקמה והראשית של 1 . קובץ הסיפורים הדוד פרץ ממריא מאת יעקב שבתאי הוא הקובץ המוקדם מבין היצירות שיידונו כאן, שאומנם התפרסם בשנת ,1972 אך קיבץ לתוכו סיפורים שנדפסו בעיתונות משנת 1966 ולכן תיחום הזמן מתייחס לשנות ה- 60 כרף המוקדם של הדיון הספרותי . אורלי גל 14
|
|