פרק א: תשתית הרמנויטית: הכותב והמפרש

עמוד:14

המלחין כמשורר 14 שונים זה מזה באופן יסודי . האחד עוסק באותיות, מילים, משפטים ושפה בעלת משמעות גלויה וסמויה ; והשני ( השיר המולחן ) מציג שפה אחרת באמצעות צלילים ומשפטים מוסיקליים תוך שימוש במרכיבים כמו גוון, עוצמה, מֶשך וגובה . הדבר מתכתב עם תפיסתו של בחטין אשר סבר ששוני הוא תנאי הכרחי לדיאלוג, והאחרון אינו יכול להתקיים בין שני סובייקטים זהים . בחטין עורך הקבלה בין האדם הדובר לבין מנצח ותזמורת . המנצח אומנם קובע כיצד תישמע היצירה, הוא מעביר את פרשנותו למבַצעים, אך הוא עצמו אינו מנגן בשום כלי ואין לו קול משל עצמו . אף על פי שהמנצח נותן הוראות מילוליות ומסביר לנגנים כיצד לבצע בזמן החזרות, בהופעות לא מתקיים דיבור מילולי . כלומר, המנצח יוצר דיאלוג לא מילולי באמצעות שפת הגוף, המַבָּעים השונים, תנועות ידיו, הברק או העמימות הניבטים מעיניו, המתבטא בתוצר החדש ( ביצוע היצירה בפועל ) בתוך שרשרת השיח . גם בתוך הדובר עצמו יש מעין ״מנצח ותזמורת״ . בחטין גם מצדיק את העובדה שמלחין נוגע בטקסט ומשנה את צורתו, מבנהו וייתכן אף את כוונותיו של היוצר שקדם לו, כלומר של המשורר . זאת 7 משום שהתבטאות לדידו, אינה רק שלמה ומוגמרת, היא גם פתוחה ומבקשת המשך . ביטויו של המשורר אינו עומד בפני עצמו והוא תלוי כאן בהתבטאות של המלחין ביחס אליו, ואנוכי המתבוננת או המאזינה, משיבה באופן זה או אחר להתבטאויות של שני יוצרים אלו . בחטין סבור שכל התבטאות נושאת את ההתכוונויות של מחברהּ, אך בד בבד היא גם מכילה את התכוונויותיהם של אחרים, שהמחבר מצטט אותם, מחקה אותם, מתפלמס עימם, או אפילו משתמש במילותיהם מבלי משים . ההתכוונויות השונות מנהלות ביניהן דיאלוג עֵר בתוך ההתבטאות . לכן בהחלט ייתכן שהפרשנות הראשונית לטקסט של השיר מול הלחנתו ייצרו ״אדוות״ של פרשנויות נוספות שגם הן רלוונטיות 8 ההתבטאות היא בעלת שתי תכונות סותרות לכאורה : היא שלמה ומוגמרת בהחלט . מחד גיסא, אך פתוחה ובלתי מוגמרת מאידך גיסא . ניתן להבינה רק מתוך התייחסות אליה כאל מכלול . המכלול הזה אינו שווה לסך כל חלקיו ולא ניתן לפרקו לחלקיו ולהרכיבו מחדש מבלי לאבד את משמעותו בתהליך . אולם המכלול הוא מכלול פתוח – כל הבנה שלו, כל תפיסה שלו כשלם, היא רק פרספקטיבה אחת לגביו, הנוצרת 7 שם, עמ׳ 17 . 8 את המונח ״התבטאות״ שאל בחטין כנראה ממאמרו של הבלשן לב יקובינסקי ״על השיח הדיאלוגי״, שהתפרסם בשנת 1923 . למאמר זה נודעה חשיבות בעיצוב רעיונותיו של בחטין על השפה, ובמיוחד בעיצוב אוצר המילים הפילוסופי והבלשני שלו . האלמנטים השונים המרכיבים את ההתבטאות – מילים, ביטויים, ציטוטים, צורות קומפוזיציה, אינטונציות – נשזרים יחדיו במטרה לממש אותה באמצעות הַקשרים הדיאלוגיים הנוספים שהם יוצרים בין ההתבטאות שלי לבין התבטאויות קודמות .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר