|
|
עמוד:8
8 ערגה הלר מילדותי, אלא בית כנסת ספרדי שבו הרגשתי זרה . כשהצגתי את בקשתי בכניסה בפני אחד הבחורים, אחר כך בפני אחר ואז בפני הרב, הותר לי להיכנס ולראות את אותם ארבעה כיסאות ועליהם שמות בני משפחתי סבי, סבתי, דודי ואבי . אחר כך בית הכנסת עבר שיפוץ ולא העזתי לשאול מה עלה בגורל הכיסאות והלוחות . שבת, שמחת תורה, 33 : 6 בבוקר במקלט בישראל, בחוץ משתוללות אזעקות ואני חושבת על סבתי ועל הריקוד האבוד בבית הכנסת ההוא . מדוע נזכרתי באותו הסיפור על בית הכנסת ? משום שאותה שמחת תורה שבה נולד אבי "אשמה" בכך שאני מתעניינת בכלבים . סבתי וסבי תמיד גידלו כלב בביתם, גדול או קטן, והם שהורישו לנו, דור אחר דור, את אהבת הכלבים . אבל לא רק הזיכרון האישי הוא חלק מהעניין אלא דווקא הזהות הלאומית, שבה עוסק חיבור זה דרך דמותו המשתנה של הכלב ביצירות הספרות לילדים . הטרור הנפשע בשמחת תורה תשפ"ד ומלחמת "חרבות ברזל" גרמו לי לעצור ולבחון מחדש את יסודות וממצאי מחקר זה ולשקול מחדש את מסקנותיו לאור ההיסטוריה המתהווה לנגד עינינו . מאחר שזהו מחקר של זהות, ערכים ושייכות, הכרעתי כי חלוקת הדיון ביצירות לשני כרכים - אחד עד לקו השבר החברתי שלאחר מלחמת יום הכיפורים והנוסף משנות ה- 80 ועד היום - היא בחירה נכונה . המציאות החדשה העניקה משנה תוקף לבחירה זאת אך דרשה התבוננות ביקורתית מחודשת לאחור, צלולה ואובייקטיבית ככל שניתן, ולכן קראתי את כתב היד מחדש ועיכבתי את משלוחו להוצאה לאור . בכל זאת בספר זה התכוונתי להציג את סיפורו של הכלב בספרות הילדים העברית והישראלית, הסיפור שלנו, ואין בכוונתי לתאר בִּדיון אלא היסטוריה : את תולדות וקורות דמות הכלב בספרות הילדים העברית .
|
|